אז למה לפעמים אני לא עושה טפינג?

"הסנדלר הולך יחף " ו "מי מטפל במטפל" הן שתי סוגיות ידועות וותיקות.
אבל אני רוצה לשתף אתכם במבט נוסף-שהוא רלוונטי לגבי ואולי גם לכם
בזמן זה או אחר.
לפעמים אני חווה איזו בעיה פיזית / רגשית, כמו השבוע- שעורה בעין ודלקת.
וברור שהאינסטינקט הראשוני שלי צריך להיות-לעשות טפינג,
להפגש עם הנושא מבחינה ריגשית ולפרק את זה.
אז למה אני לא משתמשת בכלי הזה או באינסוף הכלים שיש לי?
ואני מוצאת בי מידי פעם את האינסטינקט הבסיסי-
"להיות עם זה קצת".
יש משהו שלפעמים הוא חיוני לצורך הריפוי. לשהות קצת עם הקושי.
לא לרצות מיד מיד לשחרר, להפרד, לנקות , להעיף..
לפעמים, דווקא בתוך חוית הקושי-מסתתרת איזו פנינה חשובה.
איזו הבנה, או מפגש שלי עם עצמי, או איזה סף -גבול, או איזו חוית חולשה
חוסר אונים, או סתם המוכנות לקבל את זה עכשיו ככה, כמו שזה.
הרבה פעמים, מתוך ההשתהות הזו, עולות הבנות, הקשרים, תפילות
ואז הדרך לשחרר היא קצרה מאוד.
לפעמים לא קורה כלום, רק מתארגן לו שם איזה תסכול גדול-שממנו
נעשית פעולת השחרור-ריפוי.
ישנם מצבים שונים, ימים שונים, שיעורים מגוונים
והעיקר הוא רק לפרש את מעשינו ובחירותינו לטובה.
ברגע שאני מזהה שם את גרעין הטוב, את ה "שינוי לטובה"
אני בדרך הריפוי.
כי מה שהכי חשוב, זה להיות בקשר עם החויה. להיות במגע, נוכחת
מרשה לעצמי לחוות ולהרגיש את כל מה שעולה.
ולאו דווקא תמיד לרצות מיד להתנער מזה.
ואתם, מה אתם אומרים? מה אתם חווים מנסיונכם?

עוצמת העדינות.קהלת ג1: "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" כבר למעלה מ 16 שנה שאני מטפלת בעזרת  טכניקת ה EFT Emotional Freedom Technique אחד התהליכים בפרוטוקל של השיטה נקרא " SNEAKING UP ON THE PROBLEM"

או "להתגנב אל הבעיה."

האמת? זה תהליך שמעט מאוד השתמשתי בו.

הבוקר במהלך סשן-זה היה הדבר הכי הכי מוצלח וטוב וראוי ונכון ויעיל ו.. ו... שיכולתי לעשות.

נפגשתי היום בפעם השניה עם אדם יקר, מיוחד, מדהים!!!! בכל קנה מידה

שלמעשה סובל מפוסט טראומה ממלחמת יום כיפור. PTSD.

ושיקפתי לו -שבמפגש הקודם מצאתי את עצמי משתמשת באותו דפוס שלו -של המנעות. המנעות מלהסתכל על הטראומה הענקית שרובצת שם.

"האם תרצה להתחיל לגעת בזה?" שאלתי אותו.

כן, הוא רוצה, אבל זה כל כך כואב ומפחיד.

ואז השתמשתי בטכניקה הזו!!

מתחילים להתקרב לאט לאט לאט אל הבעיה. מסתכלים מרחוק!!

מה אתה מרגיש כשאתה רק חושב על לפגוש את זה?

פחד. שמתבטא כך וכך בגוף.

וזהו. על זה עשינו טפינג כמחצית השעה.

רק על הפחד מעצם המחשבה להתקרב לזה.

ועל התגובות של הגוף לפחד. או בעצם איך הוא מרגיש את הפחד בגוף.

"הגרון נחסם. קנה הנשימה נחסם. אין לי אויר. קשה לי לנשום".

ואז שאלתי אותו שאלה נהדרת בעיני.

"האם אתה יכול לנחש למה ככה מתבטא הפחד בגוף? היית יכול לחוות את הפחד כדופק מהיר, או התכווצויות בבטן, או לחץ בראש וכו".

ואז הוא ענה." כן, אני יכול לנחש. זו התגובה של הגוף שלי אז, לנסות לא לנשום את העשן ואת כל החומרים הכימיקליים".

מה אני אגיד לכם?

אם קיבלתם צמרמורת קלה-אז אתם מבינים את מה שקרה פה.

ואם לא-אז תקרא אולי עוד פעם.

בכל אופן, למדתי היום שגם אם רק עומדים מרחוק וצופים בקושי, אם רק מטפלים ב" מה יהיה לדעתי אם אפתח את זה וכו-" יש לזה אפקט חזק, זה עמוק, וזה הדבר הכי נכון והכי טוב לעשות בהתחלה, כשמדובר במפגש עם טראומה קשה קשה וכואבת.

לואיז היי מדברת בראיון הזה על TAPPING

https://youtu.be/-JGehGQ2WsA

Drawing the Conflict 

is a technique I developed on 2008 as a part of my own journey to always enhance and ameliorate  the processes I use to enable a quicker and deeper release of emotional blocks.

Using the Drawing the Conflict technique takes us straight into the subconscious by using symbols, colors and shapes- the natural language of our subconscious.

And why is that so powerful?

We are all captured by our own "story".

The verbal story we have that –

1-tells the story.

2-explains the story.

3-makes assumptions

4-creates cognitive context.

By addressing the conflict in another "language" we can easily create access to the stored information, using those symbols that contain the whole "story".

Tapping on the drawing, using the information it offers, creates an amazingly quick release of emotional blocks, and elegantly enables an inner"organic" shift.

The Art of Delivery in this case is knowing how to guide the client to draw the conflict, to ask the right questions, to identify the crucial information and to tap it away.

The article that was published in 2008 on Gary Craig’s site, was used successfully by many practitioners and was translated to a few languages.

Ilana Weiler- "positive change"

Expert in EFT and Energy-Psychology modalities.

Experienced practitioner and teacher since 2001.

הכח המדויק והעוצמתי של קודים.
או-איך לקדד את המח שלנו באינפורמציה רצויה.

כל המחקרים פורצי הדרך בתחום של נוירו-ביולוגיה, פסיכולוגיה וכדומה
מאששים את הנחות היסוד של מה שעד לא מזמן
 הוגדר כרעיונות  "ניו אייגיים'".

כלומר-זה ברור לכולם שיש לנו השפעה גדולה מאוד על המח שלנו,
על תכניו, על תגובותיו הכימיות וההורמונאליות, על ה DNA שלנו
על הבחירות שלנו..בקיצור-יש לנו המון המון "כח" בידינו ובמחשבתנו.

אחת הדרכים היעילות ביותר ליצור שינו בתבנית של המציאות שלנו
היא לבנות באופן מדויק את התבנית העתידית הרצויה,
לייצר בה כמה שיותר מימדים וטריגרים חושיים,
לחוות את זה כחויה הוליסטית ואפילו כמעט הולוגראמית הייתי אומרת.

בתהליך טיפולי אתמול, יצרנו מטופלת ואני, את התמונה הרצויה לה.
אתם יודעים? התמונה הרצויה זה לא איזה משחק כזה בנדמה לי.
תמונת המציאות הרצויה, חייבת להיות בתואם SYNCHRONICITY
עם מרכזי המידע השונים והמגוונים שיש לנו.
תמונת המציאות הרצויה היא למעשה בחירה עמוקה
בחירה של "מי אני רוצה להיות"-ולא  של "מה אני רוצה שיהיה"

בשלב מסוים, שיקפתי לה את בחירתה.
אני מאוד אוהבת "להציג".להכנס לדמות מסוימת.
אז זה מה שעשיתי.
היום בשיחת טלפון היא אמרה לי-שהדבר הכי חזק ומשמעותי
שהיא זוכרת ולוקחת איתה, זו "התנועה הזאת שעשית עם היד לאורך הגוף.."
ג'סטות-תנועות מסוימות, שפת הגוף, היא שפה מאוד חזקה!
אלה הם למעשה קודים, שבתוכם מקופל סיפור שלם. אינפורמציה עשירה.
וכאשר אנחנו מתרגמים את הסיפור לתנועת גוף ספציפית שתואמת את התמונה
קורים שני דברים ניפלאים.
1-אנחנו יוצרים עיגון. ANCHORING. החויה, הסיפור, התמונה וכו-
מקבלים עיגון בגוף, הוא הופך להיות שותף ו"צחזיק" את החויה ברמה הפיסית.
2-אנחנו מיצרים כאמור קוד-שבו מקופלת כל האינפורמציה,
ומעתה-בכל פעם שנעשה את התנועה הזאת בצורה מודעת?
זה יהדהד בגוף שלנו, עם כל המשמעויות המקופלות שם.
כל מה שקודד בתוך תנועת הגוף-יצוף ויהיה נוכח
כשנשעה את התנועה הזאת.

זוהי אחת הצורות הפשוטות והיעילות ביותר שנוכל לאמץ
כדי לקדם את בחירותינו.
בפשטות. ביעילות. באלגנטיות.
בצורה תומכת ומאפשרת.
תנסו.

יש לכם סיטואציה שמעוררת בכם מתח?
תפריט לתהליך שחרור מושלם.

תהליך ממוקד מטרה, יעיל, קצר ומושלם!! תרשו לי לומר, שהגדרתי היום תוך כדי סשן בקליניקה. וזה מה שאני הכי אוהבת. לגדול ולהתפתח תוך כדי הדרך, מתוך רצון למצוא את מה שנכון בול למי שיושבת מולי. אז הנה התהליך האשה המקסימה שישבה מולי היום, החלה לספר את "הסיפור שלה" , ומה הקושי שלה בחיים וכו. לאחר זמן מה, הבנתי שהיא למעשה חווה מין חויה חסרת גבולות כמו כל עולם הרגש הוא מין סלט אחד ענק, שבו הכל מתערבב עם הכל כמו שלמשל, קשה לה לזהות את הרגש שהיא חווה במצב מסוים אבל היא למעשה המון פעמים-התפרצות וולקנית.. אין הפרדה של דברים ולמעשה זאת חויה סימביוטית על כל חולשותיה. הרגשתי מתוך הנחיה גבוהה, (תודה לך בורא עולם) שמה שהכי חשוב כרגע לעשות זה לתת לה כלים לעצור מידי פעם ולעשות סדר. להגדיר דברים, לאפיין אותם, לתת להם כלי-מיכל, ולראות אותם בפרופורציה הנכונה במרחב הפנימי שלה. הכנה:

1-הגדירו את הסיטואציה שאיתה אתם רוצים עכשיו לעבוד. כלומר-בודדו אותה מתוך המרחב העמוס באותו רגע.

2-ראו את הסרט של הארוע. בתמונות!!

3-עיצרו את הסרט בתמונה הכי מלחיצה, מפעילה, מבאסת וכו.

4-שאלו את עצמכם-מה קורה לכם בגוף כשאתם רואים את התמונה הזאת?

5-איך אתם יודעים שזה שם? נגיד, בלב? או בראש? כי מה אתם חשים שם?

6-איזה רגש נמצא שם מתחת? מתחת לתחושה הזאת במקום הזה?

7-כמה זה חזק עכשיו !!! בסולם מ 0 -10?

עכשיו יש לכם למעשה כמה נתונים.

התמונה. המקום שמופעל בגוף והתחושה . כמו מה זה? לחץ? מערבולת? סכינים? גוש חונק וכו.. הרגש. מקומו על הסולם.

טפינג: בנקודת הקראטה, משפט הפתיחה, כמו תמיד, 3 פעמים בוריאציות קלות משפט שמטרתו לומר " אפע"פ ש-----(דוגמא: אני רואה את עצמי בחלון, מסתכלת למטה ולא רואה את האוטו, | וזה עושה לי פטישים בראש, אני מרגישה כעס, ) אני רוצה לקבל ולאהוב אותי ללא תנאי, (או בכבוד, בסבלנות,וכו)

אחכ עוברים מנקודה לנקודה ומשמיעים בקול את אחד מהמרכיבים שמצאתם (תמונה, מה זה עושה לי, איזה רגש וכו) לא חשוב הסדר. איך שבא לכם.

אחרי סיבוב שלם, לוקחים נשימה רכה. נחים רגע ובודקים מה המצב עכשיו .

בדיקה. כשאתם רואים את אותה תמונה בדיוק!!!!!!!!!!!!! כמו קודם. כמה זה על הסולם?

סיבוב שני. נק. הקראטה X 3 פעמים- למרות ש ...................................................... אני מזכירה לעצמי שזה רק חלק!!! זה רק חלק בי שכועס, לא כל כולי ואני מקבלת אותי באופן עמוק ומלא.

טפינג על כל הנקודות. יש בי חלק כועס. זה לא כל כולי. זה רק חלק. וכו, עד לסיום סיבוב שלם.

שוב, נשימה רכה. מנוחה לרגע-והערכה מחדש של עוצמת התגובה שלכם ברגע זה-לאותה התמונה!!!

צפו להפתעה אדירה!!!!

אשמח לשיתופים! מה חויתם? מה השתנה? האם עלו תובנות חדשות וכו.

THE GIFT  -המתנה 

סילביה הרטמן SILVIA HARTMANN (לחצו פה לקישור לדף הFB שלה)

סילביה הרטמן היא אחת מהדמויות היותר צבעוניות, ויש שיגידו פרועות, בעולם ה EFT.
אני עוקבת אחריה כבר למעלה מ 16 שנה ומרותקת לעבודה שלה.
היא ככ יצירתית, רב תחומית וחסרת פחד וגבולות.
הטכניקה הזאת, שנקראת "המתנה" היא טכניקה שפגשתי בעבר
ואף תירגלתי והשתמשתי בה לא מעט פעמים.
אבל שכחתי ממנה לגמרי.
והנה היום היא הופיעה.
המתנה.

אז הנה עיקרי הדברים, בקיצור נמרץ.

זהו תהליך שבו אנחנו מעניקים מתנה למישהו אחר
שאנחנו בוחרים להעניק לו את המתנה.
תהליך שנעשה במעין דמיון מודרך
ומשלב את נושא הכוונה INTENTION  והדימוי -הסימבול.

איך זה עובד ומה בדיוק קורה-זה "מיסתורי".
אבל זה בהחלט נוגע בעולם של ההילינג HEALING בצורה כזו או אחרת.

וככה הוא התהליך:

1-חישבו על מישהו שאתם רוצים להעניק לו את המתנה.
2-עצמו עיניים. הרגישו בליבכם איזו מתנה הייתם רוצים להעניק לו.
3-ראו סמל, סימבול שיהא ה"מיכל" של המתנה הזו שלכם.
4-ראו את עצמכם מעניקים לו את המתנה.
5-שחררו כל אחיזה מרגע זה-בתוצאה (תוספת שלי)

למשל:
אני רוצה עכשיו להעניק לבן שלי את מתנת הריפוי וההקלה לצואר התפוס שלו.
חושבת על דימוי, סימבול. רואה בעיני רוחי
 כף יד חמה, רכה, מנחמת שנוגעת בצוארו.
עוצמת את עיני.
רואה איך אני למעשה מגישה לו את כף היד שלי, והוא לוקח אותה ומניח על צוארו התפוס.
וואוו.. הוצפתי גל של אנרגית אהבה.

למשל-
חושבת מה אני רוצה להעניק לחברה שלי?
עולה בי "מתנת המיקוד".
רואה דימוי של מצפן. לא שואלת למה וכמה. מקבלת את מה שעלה.
עוטפת את המצפן בעיני רוחי בעטיפה מוזהבת.
אורה בעיני רוחי איך אני נותנלת לה אותו.

משחררת אחיזה-מעורבות או רצון לשלוט בתוצאות.
זהו. תהליך מקסים, פשוט וממלא באהבה.
אם התנסיתם בזה-אשמח לקבל מכם שיתופים. תודה רבה!

ATLAS OF EMOTIONS

 אטלס 5 יבשות של אקמן:5 הרגשות המרכזיים המרכיבים את אטלס אישיותינו.

גאוני!! פשוט גאוני בצורה מרגשת.
המחקר והעבודה הזו נעשו בהשראת סידרת שיחות
 שערך פול אקמן על הדלאי למה.

(לחצו פה)המסע הזה תורגם למסע ויזואלי שמאוד ריגש אותי בפשטות הגאונית שלו

כל עיגול מסמל יבשת.
יבשת של רגש -חויה שאנו מכירים.
אבל מה שניתן לראות שם בצורה גראפית ויזואלית,
זה את תת-החויות או הרגשות למיניהם.
למשל-ניקח את רגש הפחד.
אנחנו מפחדים ממה שמרגיש לנו כמסוכן.
אם תמשכו את העבר לצד הימני של המסך יתגלה טור ה "תוכן"
למשל מצבים-או דרגות שפחד.
יש דרגות שמתוארות שם מהקל אל הכבד.
אחכ תאור של תוצאות החויות הרגשיות האלה של פחד:
המנעות, קפאון, היסוס, השתהות על משהו, כמו חפירה כזאת RUMINATE
צעקה, צרחה, נסיגה אל תוך עצמנו, דאגה.
ועוד עולם שלם מסודר בצורה נפלאה.
אז אתם מוזמנים לסייר שם ..
אלפי תודות ל"בעלי" הרעיון הזה.
תהנו.

מה הקשר בין גיל שנתיים לגיל ההתבגרות??
בשנות התפתחותם של ילדי שיחיו, קראתי כמובן כמו כל אמא-
ספרים, מאמרים וכו, כדי להבין את שלבי ההתפתחות שבהם הם היו נתונים.
ידעתי כבר אז שיש קשר הדוק בין גיל שנתיים,
 ה TERRIBLE TWOS וגיל ההתבגרות.
מה הבנתי אז?
שכמו שבגיל שנתיים הילד מגדיר את זהותו על ידי אמירת "לא"..
 לא רוצה, לא רוצה.. זוכרים??
כך גם בגיל ההתבגרות, אנחנו מגדירים אתזהותנו העצמית על ידי אמירת לא.
אני לא כמו ההורים שלי
או השכנים
או המדינה
או המורים וכו.
כי עדיין אין לנו הגדרת זהות ברורה,אלא רק חיפוש שלה.
היום למדתי משהו חדש לגבי הזיקה בין הגילאים האלה
וחשבתי שנכון לתרגם את המאמר הזה.
התרגום הוא תרגום חופשי ,
בסוגריים מופיעות הערות שלי  שלידם מסומנים ראשי התיבות של שמי א.ו)
זהו תרגום מאמר שמתאר את מחקריה של חוקרת המח TARA SWART

​יכולת המח שלנו לעבד אינפורמציה ולהיות מתואם איתה (אדפטאציה)
תלויה במספר גורמים , כולל גנים, תזונה וחויות חיים.

חויות אלה הן בעלות השפעה מרובה על המח שלנו
 בעיקר בתקופות מסוימות בחיים-בהן השריר החשוב ביותר שלנו
 עובר שיוניים פיזיולוגיים, כימיים ותיפקודיים .

​על פי מחקריה של TARA SWART חוקרת מח ומרצה בכירה ב MIT​

 גיל שנתיים, התקופה הידועה כ TERRIBLE 2 ותקופת גיל ההתבגרות,
(שעד היום בהחלט עשו ביניהם הקבלה פסיכולוגית א.ו.)

הן התקופות היותר רגישות ומושפעות מטראומות.

שינויים מוחיים בתקופות האלה יכולים לגרום לשינויים בתפקוד המח,
ואף יכולים ליצור שינוי בתצורת-ביטוי גנטי.

"גיל שנתיים האיום"

במהלך השנתיים הראשונות לחיים, המח מתפתח בקצב מהיר.

בשנה השניה לחיים, קרוה דבר חשוב-תינוקות מתחילמתחילים לדבר
אנחנו בהתחלה מתחילים להבין דיבור-ואח"כ-לחקות אותו.

סווארט-שמנהלת מחקר מתמשך על המח ועל השפעתו
 על "איך אנחנו הופכים למנהיגים"-
אומרת שבתקופה זו , בה אנחנו גם מתחילים ללכת,
נוספת  פעילות ענקית של התפתחות.

ללמוד ולהבין שפה חדשה-
היא פעילות המאלצת את המח לתפקד בצורות חדשות,
מחברת נוירונים ויוצרת נתיבים חדשים במח.
(בגלל זה, לימוד שפה חדשה היא פעילות סופר מחדשת, מפעילה ומאתגרת את המח ומומלצת מאוד לאנשים בגיל המעבר והלאה. א.ו.)

זהו תהליך מעייף מבחינה מנטלית-
זו הסיבה שלעיתים לימוד שפה חדשה
או נגינה על כלי מוסיקאלי-גורמים לתחושת עייפות.

עם כל כך הרבה פעילות ושינויים שקורים במח בתקופה הזאת-
טראומה רגשית או פיזיולוגית, עלולה בפוטנציה,
לגרום להפרעה רבת משמעות בהתפתחות הנוירולוגית.

אפילו אם לא יהיו לנו שום זכרונות מהארוע הזה,
הוא עלול לגרום לחסך משמעותי מתמשך בתפקוד הקוגניטיבי או ההתנהגותי שלנו.
אומרת סווארט.
חלק מהתאוריה של סווארט מתבסס על מחקרים והתבוננות ב כ 100 אלף!!! ילדים בתי יתומים ברומניה של שנות ה 80-90.

הילדים האלה הוחזקו בתנאים פיזיים סבירים וטובים
אך ההשפעה של הטראומה הרגשית-נתנה אותותיה לאורך עשרות שנים מאז.

 אבל

נמצאו ליקויים בתפקוד המערכת הלימבית המוחית-האחראית על עיבוד רגשות.

בקיצור-ישנה חשיבות מכרעת לקשר פיזי, חיבוק, מבט של עין בעין, דיבור, קשר.

ולכן-ילדים שאומצו לפני גיל שנתיים,
יכולים לחוות את השיפור הכי משמעותי בתיפקודי המח והמערכת הריגשית.

שנות גיל ההתבגרות.

בגיל זה המח כבר הגיע למשקלו הבוגר ( כ 3 פאונד)

והוא מתחיל לנפות קשרים "שבירים" ומסלולים עצביים שאינם בשימוש.

התהליך דומה למה שקורה בגינון-
גוזמים ענפים יבשים כדי לעודד צמיחה של חדשים.

בתקופה זו-האונה המוחית הפרונטלית,
 בעיקר קליפת המח הקדם חזיתית prefrontal cortex

חווים התרחבות של הפעילות ולראשונה-המח מסוגל להשוואה ואנאליזה של מספר נתונים ומשוגים מורכבים בבת אחת.

כמו התינוק שלומד לדבר-

תקופה זו מאופינת בצורך לפתח מיומנויות תקשורת מתקדמות וכן בגרות ריגשית.

מתבגרים הופכים לראשונה מעורבים
בתפיסות פוליטיות וקשרים חברתיים נירחבים.
זה מאוד מתוחכם, אומרת סווארט וזו אחת הסיבות לכך,
שמתבגרים זקוקים להרבה שעות שינה.
(לא שהם באמת ישנים.. א.ו.)

המחקרים של סוורט חוברים למחקרים נוספים
 ומאז שטכנולוגית ה MRI זמינה-נחוותה קפיצת דרך בהבנת תפקודי המח.

מה שנהיה ברור יותר ויותר זו החשיבות של:

יציבות ותחושת בטחון בהתפתחות האנושית
ושיציבות כזאת-קשורה לתפקודים הקוגניטיביים שלנו
ובזמנים הרגישים האלה שתוארו לעיל
(גיל שנתיים וגיל ההתבגרות)
עלולה טראומה ריגשית או פיזית
לחבל בפעילות המשולבת והמתוחכמת של המח שלנו.

לרב לא נבין את משמעות והשפעת הארוע הטאומטי עלינו,
אלא רק לאחר שנים רבות שבהן נגלה איך הוא השפיע עלינו לאורך הדרך.

                                                  סוף

התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר זה. הוא שופך אור חשוב מבחינתי, בהבנה
של חשיבות התקופות האלה.

אני מזמינה אתכם לעשות צעד חשוב!! ולהצטרף ברגע זה

למשדר מיוחד בנושא טראומה שבו אנחה אתכם צעד אחר צעד
כיצד לשחרר טראומת עבר, בעיקר הפעם-מגיל ההתבגרות.
תנו לעצמכם מתנה אמיתית לפני הפסח.
שחרור רגשי, תפקודי וקוגניטיבי מטראומת עבר.
אפשרו לעצמכם לחוות חופש אמיתי!!!

כל זה במחיר של 69 שח, מחיר מצחיק לכל הדעות,
אבל בואו נאמר שרציתי לסגור בשבילכם את הפינה הזאת של "המחיר".
יום שני ה 11 באפריל, 2016.

ההרשמה היא עד מוצש ה 9 באפריל.

כל הפרטים פה לפניכם.
אחכה לכם  באהבה ובהתרגשות.

מפחדים מהפחד?

פחד... איזה פחד זה פחד..
לכל אחד מאיתנו יש זכרון אחד לפחות-
 שבו חוית הפחד היא החזקה והנוכחת ביותר.
זה יכול להיות קשור לארוע דרמטי וגדול אך לא תמיד.
לפעמים די בצרוף של כמה וכמה נתונים שחוברים יחד-
כדי ליצור חוית פחד חזקה
חויה טראומטית.
כזו שמהדהדת , שנשארת עוצמתית בכל פעם שנפגוש בה בזכרוננו.
אנחנו חיים עם זה. לומדים להסתגל, להדחיק, להשלים, להאבק.
ישנן כל מיני טקטיקות של התמודדות  שאנחנו מפתחים.
תמיד ביצירתיות רבה.
תמיד מתוך כוונה לשמור על איזה איזון פנימי נעלם ,
 לא תמיד מודע, אך קיים כמצפן פנימי המכוון את הנפש לבחירותיה.
כמו ווייז פנימי שהיעד שלו הוא : בטחון.
תחושת בטחון.
ואנחנו ממציאים אינספור צורות ובחירות לא מודעות,
 כיצד לאפשר לעצמנו חויה של בטחון.
כשזה נוגע למיטענים כואבים מן העבר,
כל שיטות ההתמודדות -ההישרדותיות לרב,
הן פתרונות זמניים , נהדרים לזמנם-
אך החויות הכואבות ממשיכות לתת את אותותיהן.
חוית הפחד, כמו כל חויה ריגשית אחרת,
נירשמת בנו, במי שאנחנו-באינסוף צורות וביטויים.
החל מהלב שלנו שאותו אנחנו מזהים הכי חזק עם חויה ריגשית ,
בכל תא ותא בגופנו,
במוחנו , וגם במקביל במערכת האנרגטית שלנו.
אותה מערכת שעליה מבוססת הרפואה הסינית.
מערכת מסועפת של "צינורות" בלתי נראים לעין ואף לא ברנטגן, (בינתיים,)
אך נוכחותה ומשמעותה של המערכת הזאת ברורים ומקובלים כבר מזמן,
 הן בקרב הרפואה המערבית, ובין במחקרים מדעיים פאר אקסלנס,
שמוכיחים את קיומה ועוצמתה של המערכת האנרגטית.

נחזור לחוית הפחד.
כאמור כל חויה ריגשית נירשמת בנו בשלל צורות ובודאי במערכת האנרגטית.
ולכן-טכניקת ה EFT -EMOTIONAL FREEDOM TECNIQUE
שנמצאת בשימוש בעולם כולו מזה כ 25 שנה , על ידי מיליוני אנשים-
היא הטכניקה המשמעותית ביותר לפרוק-שחרור מטענים טראומטיים.
EFT- שבה משלבים מעין נקישות, תיפוף, טפינג
על נקודות ספציפיות בגוף, יוצרת אפקט שנקרא "דיקור ללא מחטים",
תוך כדי תהליכי שיחה מגוונים ועמוקים עד מאוד.
השילוב הזה יוצר שילוב מנצח.
שילוב שביחד עם מיומנויות המטפל, מאפשרים חויה עמוקה,
חויה משמעותית של שחרור, של הקלה, של בהירות,
של עומק, של בטחון ואופטימיות.
תהליכי ה EFT עובדים במיטבם, ככל שאנחנו ממוקדים  וספציפיים .

אם יש לכם זיכרון ברור של ארוע מפחיד,
ארוע שבו אתם נושאים זכרון חזק של פחד-
אני רוצה להציע לכם תהליך של מפגש טיפולי אחד בלבד.
מפגש בסקייפ-וכן, זה עובד מצוין!! ולא, לא צריך לדעת כלום לפני זה.
מפגש ממוקד, מדויק ויעיל של שחרור אותו זכרון ספציפי.

כאשר משחררים באופן עמוק זכרון ספציפי של פחד- חווים רווחה גדולה,
שינוי משמעותי בהבנות, בבחירות שעשינו ושנוכל לשנות עכשיו,
שינוי במערכת האנרגטית שנותן אותותיו על המערכת כולה.
חויה של יציאה לחופשי.

אם אתם מרגישים שזו מתנה שאתם רוצים לתת לעצמכם
פנו אלי עכשיו, למייל
weilerilana@gmail.com
טל: 0525450205

תהליך לקידום פיוס פנימי

ישנו תהליך נפלא ביותר, שקראתי לו תהליך לקידום פיוס פנימי.

האם שמתם לב פעם שפיוס ו PEACE נשמעים דומה?
אולי מפני שלתהליכים שנוגעים במהות -
יש הדהודים דומים בשפות שונות או במרחבים שונים..

אתן דוגמא אמיתית . מה זה אמיתית?
סיפור של תהליך שעברה מישהי בשבוע שעבר כחלק מתהליך המסע שלה אל עצמה.
(אגב-מהלך של טיפול בסקייפ!)
נקרא לה לצורך התאור-ניצה.
ניצה תארה תחושה של עצב לנוכח ההרגשה שהיא ניפרדת מחלק שלה,
חלק עצוב, מהורהר, מכונס בתוך עצמו.
חלק שהיא רצתה לשחרר או להטמיר כחלק מההתפתחות שלה.
(משהו עבדנו איתו בסשן הקודם).
אבל עדיין היתה חדה ואמיתית מספיק, כדי לזהות גם את העצב שעולה במקביל.
אני אוהבת את העצב הזה כשהוא עולה!!
הוא מספר לי סיפור חשוב.
הוא מספר לי קודם כל-שאכן קרה פה משהו משמעותי
שאכן קרה פה שינוי עמוק.
כי תחושת העצב שמלווה את ההפרדות ממשהו לא רצוי, היא לפעמים כמו אבל.
אבל של פרידה.
אבל שמספר לנו שאמנם -"אני שמחה לצעוד קדימה
 ולהשאיר את ההתנהגות-הדפוסים האלה מאחור"
אבל גם יש שם איזו תועלת, איזו איכות,
 שאני לא רוצה להפרד ממנה. 
שמביאה איתה תועלת. שהיא חשובה לי.
וכך למעשה נוצרת נקודת קונפליקט פנימית.
רוצה-אבל לא רוצה. זה טוב לי-אבל לא לגמרי.
וזהו שלב שבו אני בוחרת מארגז הכלים שלי- את הטכניקה לקידום פיוס פנימי.
בתהליך הזה אנחנו מקשיבים לשני הקולות. לשני החלקים.
בתהליך שהוא קצת כמו פסיכו-דרמה, אנחנו בונים את הדמות של כל חלק,
את מאפיניה,  את שפת הגוף שלה,  את לבושה.
לאחר מכן אנחנו יוצרים מפגש בין הדמויות
ומאפשרים השלמה ותמיכה של דמות העבר-בדמות-בחלק החדש.
נוצרת חויה של העצמה, של תמיכה פנימית שלי בעצמי,
של זיהוי המשאבים , של הכרה בהם ACKNOWLEDGMENT
של בחירה, של לקיחת אחריות על התהליך, של תחושת ריבונות פנימית
של אינטגרציה.
זה באמת מאוד מרגש ויצירתי.
הנה הסמס שקיבלתי מניצה יום לאחר התהליך.

השינויים הקטנים לכאורה הם הגדולים באמת.
אלה שאנחנו מצליחים להטמיע, להפנים, להפוך ל"טבע שני".
זוהי אחת הטכניקות שאלמד בסדנה למטפלים בשחרות.