יום שלישי, 19 ביולי 2011

חורבן בית המקדש-מה זה קשור אלי?



היום יום שלישי י"ז תמוז מתחילה תקופה שנקראת ימי בין המיצרים. שלושה שבועות, עד 9 באב ימים הנחשבים ימי אבלות. אבלות על חורבן ירושלים, חורבן בית המקדש.
לפני מספר שנים פירסמתי איזו רשימה ואני מביאה אותה שוב  בשידרוג קל.

ככ הרבה דברים אפשר לכתוב על התקופה הזו, ואני אשתדל לקצר בדברים ולשתף אתכם בלב הענין.

את כוון המחשבה הזה קיבלתי מתוך ספרו של הרב ארז משה דורון-למעלה מן הזמן.(בעיני, ספר חובה בכל בית יהודי), ועל כך תודה לו.

שלשות השבועות -ימי בין המיצרים  ונוהגים בהם דיני אבלות ומטרתם להכין אותנו רגשית ורוחנית ליום ט באב שבו נחרבו שני בתי המקדש, שבו התרחש גרוש ספרד, שבו חזרו המרגלים מבקורם בארץ ישראל והוציאו דיבת הארץ רעה ועוד ועוד ארועים כואבים בהיסטורית עם ישראל.

  ואני מצווים להתאבל על חורבן בית המקדש.

ועולה מיד השאלה: מה לי ולבית המקדש הזה שנחרב לפני 2000 שנה?

 איפה הוא ואיפה אני?

מה זה יעזור בכלל שאני אתאבל עליו?

והאמת, אני בכלל לא מרגישה צער על החורבן הזה.

בקושי אני מרגישה צער על החורבנות הפרטיים שלי..

או!!! אז זהו...

זוהי בדיוק הנקודה שהיא לב הענין.
זהו בדיוק הצער הגדול, משמעותו הפנימית של החורבן הזה.
בקושי אני מרגישה צער על החורבות והחורבנים שלי .
בקושי אני יכולה להתאבל עליהם....

בד"כ אנחנו מחפשים חומרי הרגעה כאלה ואחרים שיעזרו לנו ל"העביר אותה". להמשיך הלאה: יהיו אלה חומרים נרקוטיים או נרקוזות שונות לנפש. אגב, בהזדמנות חגיגית זו-   כולל "מחשבה חיובית" כסלוגן. גם זו-באה להרדים את כאבי.

אנחנו חיים בתרבות  שבו היכולת והמוכנות שלנו לכאוב-הם קטנים ביותר.

ובאה ההכוונה היהודית ואומרת לנו כך:

"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבנינה".

מין הבטחה כזו....

כדי להיות מסוגלים להתאבל על חורבן בית המקדש-אנחנו קודם כל צריכים להכיר בערכו. מה זה היה בכלל כל הדבר הזה? מה זה אומר בית מקדש ואיך זה בכלל קשור אלי?

בית המקדש אינו רק איזה בנין מפואר שעמד בירושלים לפני 2000 שנה וכל הצער על חורבנו מסתכם בצער על מבנה ארכיטקטוני שהיה ואיננו.

בית המקדש בירושלים, הוא סמל המתאר את המצב התודעתי , האנרגטי, שהיה קיים אז בעם ישראל.
הגמרא מספרת על ירושלים דאז-בתפארתה:

עיר אקולוגית, שבה נשמרו כללים ברורים: אסורים גידולים ועיסוקים המעלים ריח רע, אסורה בנית מרפסות הפולשות אל הרחוב.

הריח מבית המקדש הגיע עד יריחו(מכאן שמה..) ובעיר ירושלים נשים לא היו צריכות להתבשם.

3 פעמים בשנה, עלו מאות אלפים!!!! אנשים לרגל.

וכל המסה הזו- 3 פעמים בשנה, התארחה בבתי ירושלים.

סדין לבן בפתחי הבתים, ספר האם בבית זה יש עדין מקום לאורחים.

לא נלקח תשלום עבור הארוח.

אז עכשיו תארו לעצמכם: מה כל זה אומר? איזה מין אנשים היו האנשים האלה?

אני האמת , לא ממש מצליחה לראות את עצמי 3 פעמים בשנה, למשך מינימום שבוע בכל פעם, מארחת עשרות אנשים בביתי, כולל אוכל שתיה חמוצים ועושה זאת לאורך זמן ברוח טובה...

עם ישראל, היה מאוחד באנרגיה של אהבה, שותפות, כבוד....  מטרה משותפת מאחדת את כולם. התכווננות רוחנית לטהרה ושלום.

אתם קולטים? בעצם, משאת הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו. החלום האולטימטיבי שלקראתו שואף כל אדם שעוסק בתיקון מידותיו..

ולכן-רק אם נבין את משמעות עומקו של "בית המקדש", נוכל לחוש בחיסרון ובאמת להצטער עליו.

וכך , כמו תמיד, מתוך הבנת התהליך של הכלל-נבוא אל התהליך הפרטי.
שלושה שבועות אלה  קוראים לנו לעשות תהליך כזה, פנימה אל עצמנו.
ימים אלה קוראים לנו למפגש פנימי, שבו ננסה להזכר בבית המקדש הפרטי שלנו.
מי אני?

מה הפוטנציאל שלי?

מה יכולתי להיות, לקיים, איך אני יכולתי להראות במלוא הדרי?

אח... הלב נשבר.

אחרי שנותנים על זה את הדעת(את הלב..), אשפר לחוש בצער. בצער ההחמצה, הפספוס, החורבן.

וכמובן שמטרת הצער שאליו מכוונת אותנו ההלכה, הוא לא רק חוית הצער והכאב , ושלום על ישראל.
כלומר  לא כאב לצורך כאב, צער לשם צער או במילים אחרות-דיכאון.

אלא, הזמן הזה אומר לנו: אל תפחדו לכאוב. העזו לחוות כאב. לחוות לב בשר ודם נשבר
הפגשו עם חלומותיכם שנגוזו  שהתנפצו.
הפגשו עם מה שהייתם רוצים להיות, עם מי שהייתם יכולים להיות.
הזכרו בטוב שהיה בכם והתמסמס בצוק העיתים , ברוטינה, בהתקשות הלב , בשריון שעטיתם על עצמכם.

הרשו לעצמכם לומר בקול רם:כמה כואב לי על עצמי.

                                      כמה כואב לי על עם ישראל.

ואח"כ. אחרי החויה הזו, נצטרך להשתמש בכל זה כמנוף לצמיחה, לשנוי, לגדילה. לתחושה של רוממות. לתקווה . לתפילה. להכרה בערך עצמי וביופיי.

וכל אחד מאיתנו הוא פרט אחד בתוך עם ישראל.

אני לעולם לא אוכל לעשות את העבודה שלך ואתה לא את שלי.
על כל אחד מוטלת הזכות והחובה לצעוד את  צעדיו שלו במסע הזה.

הלואי ובקרוב נזכה לגאולה,
הלואי ובקרוב נזכה לחרות פנימית ,
 להארה של אמת של זהותנו  הפרטית,  והכללית.

הלואי שנאהב את עצמנו.

הלואי שנאהב את עם ישראל.

החודש הזה נתמקד בלב.. 
בדרך כלל כשאנחנו חושבים על חיבור ללב-אנחנו מיד חושבים על אהבה .. אופטימיות.. והנה השקפת ישראל מלמדת אותנו שכדי שהלב יהיה לב בשר כהגדרת חז"ל, לב מרגיש, לב פועם, הריהו צריך להכיר את כל הספקטרום הרגשי. לפעמים צריך להסכים להרגיש כאב, צער, אובדן, אבלות. הלב המסוגל לכך-יהיה מסוגל ויכול גם להרגיש אהבה, גם להרגיש תקווה, שמחה והתרגשות אמיתית.
הנה תרגיל שאפשר לצרף אותו לכל תהליך ב EFT, לכל תהליך אחר או רק בפני עצמו.
זוהי נשימה שנקראת THE HEARTMATH BREATHING.
נשימה מאוד מקרקעת מצד אחד ומאוד מרוממת מצד שני. נשימה המביאה איזון אל הלב, מפחיתה מתחים, מרחיבה יכולות אינטואיטיביות והכי חשוב מחזקת את הקשר שלנו והמודעות שלנו למרחב של הלב.
אז התמקדו בלב...
דמינו שאתם נושמים ונושפים דרך הלב.. ממש ככה... ובכל פעם שזה "בורח" פשוט חיזרו לזה שוב...
לאחר כמה דקות-חישבו על משהו שיש לכם תחושה של הכרת תודה כלפיו, משהו שימלא אתכם בתחושה של הכרת תודה.
שימו לב מה קורה לכם? לי זה עונג צרוף ואני אוהבת מאוד להשתמש בנשימה הזו.
בזמן בקרוב-עוד על עניני הלב- טיפים ועצות, אז השארו קשובים...



 
 

יום רביעי, 6 ביולי 2011

גם יפה גם אופה ( והפעם בלשון זכר)


-- 

 גם יפה גם אופה...

זוכרים את הבטוי הזה?? ( הוא עוד קיים???) .

מלבד הרוח המזלזלת שיש בו מבחינה מיגדרית, שלזה אני לא רוצה להתיחס כי זה ממש לא מענין אותי, הבטוי

הזה מסמל בעיני את החלוקה הכל כך טבועה של יכולות ואיכויות שאינן "הולכות יחד" כביכול.

במשך תקופה ארוכה של עשרות שנים, במקביל להתפתחות הרפואה, הפסיכולוגיה , הטכנולוגיה ובכלל-

השתררה מגמה של "התמחות". מי שרוצה להיות משמעותי-צריך להתמחות במשהו. אמנם יש בזה בודאי הגיון

ותועלת. זה מאפשר העמקה, חקירה ובעיקר התמקדות. ההתמקדות בתחום צר מביאה אתה הרבה תועלות.


אך יחד עם זאת-יש בזה גם חולשות רבות. מכירים את הדוגמא הקלאסית של רופא המשפחה של פעם? הוא

באמת היה רופא המשפחה. הכיר הכרות אישית את חברי המשפחה והדינמיקה ביניהם, הכיר את הבית בו

המשפחה מתגוררת, הכיר את המטופל שמולו באופן "הוליסטי". יש בזה משהו מכיל, אישי מאוד, שעושה צדק עם

אישיותו השלמה של האדם... משהו מרפא מעצם היותו..

במקום המודל הזה-נהיה מודל של רופא מומחה!! אבל רק במשהו אחד. רק במחלה. בקושי של המטופל שיושב

מולו.. וכמובן שכבר שנים רבות ישנה מגמה בעולם של שנוי במקום הזה. של הדרכת רופאים מתמחים לפתח

תפיסה רחבה והוליסטית יותר של המטופל שלהם.

וזוהי רק דוגמא כדי לחדד את הנקודה הזו.

אך אני רוצה להרחיב את השפעת התפיסה הזו כפי שאני רואה אותה
.
זוהי תפיסה שמגבירה POLARIZED THINKING. כלומר תפיסה קוטבית. תפיסה שמפרידה, מקטבת, מציגה

מחשבה של או-או. או יפה או אופה. או רופא ריאות או רופא לב. או מורה לעיברית או מורה לחשבון. או יפה או

מכוער. או טוב או רע. וכך הלאה והלאה..

נדמה לי שאחד מיתרונותיה הבולטים של התקופה הנוכחית, עידן הדלי אם תרצו היא בהשראה לתודעה רחבה

והוליסטית יותר. ראיה שמכילה קצוות וניגודים ,ראיה משלבת, ראיה סובלנית אם כך הרבה יותר.

ונראה לי שגם אנו נעשה טוב אם נפתח בעצמנו יכולות שונות. התנסויות מגוונות. מוכר הבטוי MULTI-TASK.

בתקופת הרנסנס יכולנו לפגוש ענקים כמו לאונרגו דה וינצ'י, או מנגד אנשי רוח ענקים כמו הרמב"ם שהיו

מתמתיקאים, פילוסופים, אסטרונומים וכו. משהו ענק!!

 מעבר להתמחות שיש בזה, למומחיות, לידע העצום ל....... לא יודעת מה.. יש בזה בעיני קודם כל יצירתיות

מופלאה
.
כי היצירתיות היא זו שמאפשרת תפיסה הוליסטית. היא זו שמאפשרת שילובים. היא זו שמאפשרת סינטזה. היא זו

שמאפשרת התפתחות ותנועה מתמדת במעגלים ,ולאו דווקא בקוים ישרים.

הנה לדוגמא-כל המטפלים שאתם מכירים, שאני מכירה, כולל אני, מטפלים ב-------------- וגם

ב------------------וגם ב-------------------- וכך הלאה.
. רוצה להציע בפניכם מחשבה, הצעה ועידוד ליצור מגע עם עוד ועוד חלקים וכשרונות שלכם. לא בבחינת

MORE OF THE SAME אלא משהו אחר.
לפתח כישורים שונים בתחומים שונים שיאירו חלקים שונים בנפש, באישיות, יצרו שיחה פנימית מגוונת, מענינת

ועשירה שבמילא תעצים ותגדיל כל אחד במקומו הוא.

לפני מספר ימים התרגשתי והשתמחתי לקבל מאורטל פלג, שהנחה את סדנת ה
MATRIX REIMPRINTING

ביחד עם סשה אלנבי את הלינק הזה. האיש הצעיר הזה,  הוא גם וגם וגם וגם

 http://www.youtube.com/watch?v=AU_lGr9p2hw&feature=player_profilepage

 אז היום בעידן כוכב נולד, רקדן נולד, כוכב עולה יורד ושוב-אנחנו יכולים לתת לעצמנו את הזכות להיות כוכבים,

לתת תעצמנו את הזכות ליצור, לשיר לרקוד, לשחק ... כי חוית היצירה היא זו שמשנה אותנו, מטפחת אותנו יוצרת


בנו שנוי עמוק. חוית היצירה לא קשורה בכלל לתוצאה או לביקורת שנקבל מהזולת . זו חויה סוביקטיבית שאם נלך אתה בחופש,


בתמימות-כמו ילדים שיוצרים ומתנסים ומשחקים( לפני שמיצרים את חרותם..)-ניתן לעצמנו מתנות נפלאות !!

למשל עכשיו אני ארשה לעצמי להעלות פה את הציורים שלי. הם תלויים רק בביתי, לא קבלתי עליהם פרסים ומחיאות כפיים-אבל


תהליך היצירה היא אחד התהליכים המרפאים שאני מכירה.

פה אתם יכולים להפגש עם הילדה שבי.


ובראש הדף=ציור של המקום החלומי שלי.



ואתם? איפה אתם גם וגם?

שתפו.. יהיה אחלה.

אתם מוזמנים גם לשתף בדף שלי בפייסבוק-"שנוי לטובה עם אי אף טי" שאין לי מושג למה הלינק שאני מצרפת

פעם נפתח ופעם לא.. ואם הגעתם אליו סמנו
LIKE

ובכלל
I LIKE YOU ALL.

אני שמחה להיות ולהרגיש גם יפה וגם אופה. ואשמח אתכם לשיתופים שלכם.

בעיני זו דרך של העצמה אישית ואני מזמינה אתכם להתעצם ולהעצים... להיות עצמכם !!!!

שלכם באהבה

--