..ואיך נדע שיש תקוה?,,,

  לרב אנשים מתפלאים כשאני אומרת שיותר קל לטפל בבעיה פיסית מאשר בבעיה רגשית-התנהגותית.
וזאת למה? מפני שבעיה פיסית היא ברורה, מוגדרת ומתוחמת על פי רב. עכשיו כואב לי-עכשיו כבר לא. עכשיו יש לי אלרגיה-והנה כבר לא וכו.
בנשאים רגשיים, התנהגותיים וכדומה, לרב הקושי שלנו הוא רחב יריעה, מתפרש לצדדים ויוצר המון תוצרי לואי
לדוגמא-יש למישהו קושי בהבעה עצמית בדיבור. אז ישנה הבעיה עצמה וישנם כל תוצרי הלואי.
חוסר ביטחון בחברה.. מחשבות שאני לא שווה מספיק, קשרים חברתיים או קשרים אינטימיים שנפגעים וכדומה.
ואז אנחנו מתחילים לטפל בנושא ולשחרר חסימות וכו. וזה עובד.
אך אליה וקוץ בה. לרב הדברים לא קורים  בין  רגע. חיים יבין לא יקרא"מהפך" !! אנחנו לא נקום למחרת בבוקר ונחוה מטאמורפוזה והחיים ימשיכו במסלולם הרגיל, פחות או יותר.
אז מה כן??
דברים קורים בקצב שלהם, זה תהליך וכמו כל תהליך זה אומר שילוב של זמן ודרך. 
הגדרת המדדים להצלחה, בתחילת התהליך הטיפולי  חשובה ביותר!.( ב NLP-EVIDENCE)
איך אדע ש"זה " מצליח?
איך אדע שיש שיפור?
איך אדע שמטרתי הושגה?
כלומר יש לנו פה גם הגדרת התוצאה האולטימטיבית וגם הגדרת צעדים בדרך. שיפור ועוד שיפור ועוד שיפור.
זה כל כך חשוב כי זה מאפשר לנו לפתח עיניים שרואות את השנויים "הקטנים". שמזהות את השנוי לטובה, ששמחות עם כל שנוי, מייקרות אותו ..
מבט כזה-הוא מבט של הצלחה. זהו מבט שמזהה הצלחה, שמסכים לה, שמייקר אותה כאמור, מבט שגורם למח שלנו לפתח קשרים נוירוניים חדשים, קשרים של הצלחה.
ואז אנחנו באמת, חווים הצלחה.והשנוי מתקיים והופך להיות בר תוקף.
בואו נראה את האופציה השניה.
נניח שלא הגדרנו את הפרמטרים להצלחה.. אין לנו מושג איך זה יראה "בדרך.."
ואותו מטופל\ת שיש לו קושי בדיבור, בהבעה עצמית, ישב ויחכה לרגע שבו הוא יקום בבוקר-והנה הכל חלף.. הוא חדש!! PROBLEM FREE.
אני לא חושבת שככה דברים קורים. השינויים יתרחשו מטיפול לטיפול. לפעמים השנויים קורים בפריפריות. כמו למשל, שאני לא חווה שיפור ממשי בדיבור, אבל מרגישה הרבה יותר נינוחה בחברה.
כמו למשל שאני מרגישה פנויה יותר לתיקשורת בינאישית..
ואז אם מטופל רואה את השינויים האלה, קושר אותם עם הצלחה וכאמור מפתח תודעת הצלחה, הרי שהכל קורה באופן נינוח, וההצלחה - הנה היא ממש מעבר לפינה..
בואו נפגושלמשל את פרופיל המטופל ה"לא מאמין בכלום". הוא חווה שנויים מהסוג שלעיל אך לא רואה אותם. לא "סופר"אותם. מבחינתו לא קרה כלום. הוא מתחיל להתבאס.. מרגיש אכזבה.. יאוש.. ושאר מרעין בישין.. יכול להיות שלא תהיה לו סבלנות להמשיך בתהליך..
יכול להיות שהשנוי המיוחל אכן יקרה יום אחד, והוא כן ישחרר את הקושי בדיבור, אבל הכל חמוץ.. לא ממש מצמיח ולא ממש מעצים.
ולכן קראתי לעצמי "שנוי לטובה".. ואני מזכירה לעצמי כמו שמזכירה לכם.. להיות ערנים ופתוחים לזהות כל שנוי לטובה!!