משנה מקום משנה מזל. עוד טיפ להצלחה בטיפול

ישנם קריטריונים רבים להגדרת הצלחה בטיפול.
ברור שכולם יאמרו שההצלחה נמדדת ב"העלמות" או ניטרול הסיבה שבגללה הגיע האדם לטיפול מלכתחילה.
נכון.. הגיוני..
ויחד עם זאת ישנם פרמטרים נוספים וכל כך חשובים בעיני.
אחד מהם הוא נושא השמחה. אם בן אדם חווה שמחה, התפתחות של המקום השמח .. הרי זו בעיני הצלחה.
לפני מספר שנים השתתפתי בכמה מפגשי לימוד עם פסיכולוג ותיק ,אדם מאוד פתוח ומיוחד שבמסגרת עבודתו גם משתמש ב EFT ולכן היתה לנו שפה משותפת .
אחד הדברים החשובים שלמדתי ממנו היתה ההבחנה שלו ש" יש הבדל בין לבא לטיפול ולהיות בטיפול."
וואוו!! ישר ידעתי ששמעתי פה דבר חשוב מאוד. וזהו. זה בא איתי מאז לכל מקום, לכל טיפול שבו אני היא המטפלת ולכל תהליך שבו אני היא המטופלת.
אז מה הוא אמר בעצם?
יש פעמים שבהן אנחנו "באים לטיפול". באים!! יופי. מתיצבים בזמן, משלמים את הכסף,. משתפים פעולה.,נוכחים, אפילו מרגישים שעברנו דבר חשוב ועמוק. נפרדים לשלום, להתראות, SEE YOU NEXT TIME
זה מזכיר לי את תקופת בית הספר, התיצבתי לשיעור גיאוגרפיה, אפילו השתתפתי... אבל עד לשבוע הבא, המחברת והספר לא ראו אור יום והמשיכו לנמנם בלאות בתוך הילקוט.
להיות בטיפול-זו כבר חויה אחרת. להיות בטיפול זה אומר שאנחנו בקשר עם התהליך הטיפולי גם לאחר שיצאנו החוצה ו"חזרנו לחיים". גם כשיצאנו מהבועה הטיפולית-התהליך ממשיך לבוא איתנו.. מהדהד.. מעורר.. מחדש.. מפגיש אותנו עם תכנים שעולים וצפים מהתת מודע או מכל מיני מאגרים אחרים..אנחנו ערים למה שמתרחש, שמים לב ומשתפים פעולה עם החלק הפעיל שממשיך "להיות בטיפול" גם כאשר אנחנו בסיטואציות רבות ומגוונות אחרות.
זו בעצם מודעות שמאפשרת פעילות מתמשכת של האפקט הטיפולי ובעיקר אינטגרציה של השנויים שמתרחשים.
לדוגמא:
אדם עובד על נושא של כעס. איך הכעס מנהל את חייו.. ואיך החיה הנשכנית הזו מתפרצת מתי שבא לה, איך שבא לה ועל מי שבא לה...
במסגרת התהליך הוא חווה שחרור של חלק מהמטענים שקשורים אצלו להולדת ועיצוב החלק הזה ומשהו משתחרר. נאמר לצורך הענין, משהו קל, עדין אפילו.
אם ישנה תודעה פעילה, הבן אדם ממשיך להיות בקשר עם התהליך בימים שלאחר המפגש הטיפולי, פתאום הוא שם לב למשל שדווקא בסיטואציה הנוכחית, הוא הגיב רגוע יותר ממה שהוא מכיר ויודע.
יופי! ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ואז הוא משתמח בזה.. מחזק את חוית ההצלחה, הטיפוח העצמי.. הוא כאילו, כאילו, חווה את עצמו ברגע זה כאדם אחר. תחשבו רגע-אם אנחנו חווים שנוי במערכת שלנו, אנחנו רואים את עצמנו אחרת, המח שלנו מתחיל לשחרר איזה לופ שבו הוא נמצא, שפת הגוף שלנו משתנה מעט, למעשה אנחנו משנים "מקום".
משנה מקום-משנה מזל!! זה משמח!
בשפה של "החשיבה ההכרתית " של ימימה אביטל ע"ה-היא מלמדת ששמחה היא תוצאה ישירה של "דיוק". כל פעם שאנחנו חווים דיוק במערכת-התוצאה היא שמחה. רק שלפעמים שכחנו איך לשמוח, איך לשים לב לשמחה ולתת לה מקום. איך לשמוח עם מעט, קצת, פיצפיצפון.. כמו שאומר רבי נחמן מברסלב זי"ע-" קצת זה הרבה!".

אני מזמינה אותנו לפתח מודעות כזו. לשנות מקום, לשנות מזל, לשנות תדר,להפתח לשמחה, לשמח את עצמך,  לחוות שנוי לטובה!!

 

 זהו בלוג שני בנושא. לקריאת החלק הראשון 

http://positive-eft.blogspot.com/2012/01/blog-post_16.html

במידה ומצאתם תועלת בדברים-הרשמו לבלוג הזה והעבירו הלאה לכל מי שנראה לכם שיפיק ממנו תועלת. תודה רבה!

..ואיך נדע שיש תקוה?,,,

  לרב אנשים מתפלאים כשאני אומרת שיותר קל לטפל בבעיה פיסית מאשר בבעיה רגשית-התנהגותית.
וזאת למה? מפני שבעיה פיסית היא ברורה, מוגדרת ומתוחמת על פי רב. עכשיו כואב לי-עכשיו כבר לא. עכשיו יש לי אלרגיה-והנה כבר לא וכו.
בנשאים רגשיים, התנהגותיים וכדומה, לרב הקושי שלנו הוא רחב יריעה, מתפרש לצדדים ויוצר המון תוצרי לואי
לדוגמא-יש למישהו קושי בהבעה עצמית בדיבור. אז ישנה הבעיה עצמה וישנם כל תוצרי הלואי.
חוסר ביטחון בחברה.. מחשבות שאני לא שווה מספיק, קשרים חברתיים או קשרים אינטימיים שנפגעים וכדומה.
ואז אנחנו מתחילים לטפל בנושא ולשחרר חסימות וכו. וזה עובד.
אך אליה וקוץ בה. לרב הדברים לא קורים  בין  רגע. חיים יבין לא יקרא"מהפך" !! אנחנו לא נקום למחרת בבוקר ונחוה מטאמורפוזה והחיים ימשיכו במסלולם הרגיל, פחות או יותר.
אז מה כן??
דברים קורים בקצב שלהם, זה תהליך וכמו כל תהליך זה אומר שילוב של זמן ודרך. 
הגדרת המדדים להצלחה, בתחילת התהליך הטיפולי  חשובה ביותר!.( ב NLP-EVIDENCE)
איך אדע ש"זה " מצליח?
איך אדע שיש שיפור?
איך אדע שמטרתי הושגה?
כלומר יש לנו פה גם הגדרת התוצאה האולטימטיבית וגם הגדרת צעדים בדרך. שיפור ועוד שיפור ועוד שיפור.
זה כל כך חשוב כי זה מאפשר לנו לפתח עיניים שרואות את השנויים "הקטנים". שמזהות את השנוי לטובה, ששמחות עם כל שנוי, מייקרות אותו ..
מבט כזה-הוא מבט של הצלחה. זהו מבט שמזהה הצלחה, שמסכים לה, שמייקר אותה כאמור, מבט שגורם למח שלנו לפתח קשרים נוירוניים חדשים, קשרים של הצלחה.
ואז אנחנו באמת, חווים הצלחה.והשנוי מתקיים והופך להיות בר תוקף.
בואו נראה את האופציה השניה.
נניח שלא הגדרנו את הפרמטרים להצלחה.. אין לנו מושג איך זה יראה "בדרך.."
ואותו מטופל\ת שיש לו קושי בדיבור, בהבעה עצמית, ישב ויחכה לרגע שבו הוא יקום בבוקר-והנה הכל חלף.. הוא חדש!! PROBLEM FREE.
אני לא חושבת שככה דברים קורים. השינויים יתרחשו מטיפול לטיפול. לפעמים השנויים קורים בפריפריות. כמו למשל, שאני לא חווה שיפור ממשי בדיבור, אבל מרגישה הרבה יותר נינוחה בחברה.
כמו למשל שאני מרגישה פנויה יותר לתיקשורת בינאישית..
ואז אם מטופל רואה את השינויים האלה, קושר אותם עם הצלחה וכאמור מפתח תודעת הצלחה, הרי שהכל קורה באופן נינוח, וההצלחה - הנה היא ממש מעבר לפינה..
בואו נפגושלמשל את פרופיל המטופל ה"לא מאמין בכלום". הוא חווה שנויים מהסוג שלעיל אך לא רואה אותם. לא "סופר"אותם. מבחינתו לא קרה כלום. הוא מתחיל להתבאס.. מרגיש אכזבה.. יאוש.. ושאר מרעין בישין.. יכול להיות שלא תהיה לו סבלנות להמשיך בתהליך..
יכול להיות שהשנוי המיוחל אכן יקרה יום אחד, והוא כן ישחרר את הקושי בדיבור, אבל הכל חמוץ.. לא ממש מצמיח ולא ממש מעצים.
ולכן קראתי לעצמי "שנוי לטובה".. ואני מזכירה לעצמי כמו שמזכירה לכם.. להיות ערנים ופתוחים לזהות כל שנוי לטובה!!

מה חשוב ה"איך? מה??

אמנות ההולכה, ההכוונה - היא המיומנות הכי חשובה בתהליך הטיפולי. כך בעיני לפחות.
איך אנחנו מובילים בן אדם להפגש עם מה שהוא צריך\רוצה להפגש איתו.

איך אני יודעת שזכיתי להיות מדויקת? מאוד פשוט. רואים את זה בברור. כשזה "בינגו" המטופל חווה חויה עצמתית . בכי, צחוק, פתיחה אנרגטית חזקה-משהו במרחב של הלב מתרחש. זהו מרחב שמגיעים אליו רק כשמשהו קורה מאוד נכון.
היום פגשתי בחור מקסים שבא לפגישה ראשונה.
איש. אבא לילדים. ואחרי כמה מישפטים וכמה דקות הוא ישר נפגש עם מוקד הכאב שלו. דמעות הציפו אותו וידעתי שתודה לא-ל, הדברים מתנהלים טוב.

גם אתם-היו קשובים לאפקט של התירגול עליכם. הקשיבו למילים, הקשיבו לגוף, הקשיבו לנשמה. פתחו ברומטר פנימי שידע להוביל אתכם או לפחות לסמן לכם מתי אתם בדרך הנכונה ומתי לא.
הנה דוגמא לתהליך שתוכלו לחוות.
חישבו על ארוע ספציפי כואב, מהעבר. משהו שאתם יודעים שאתם נושאים אתכם זמן רב.
ראו בעיני רוחכם תמונה ברורה ומדויקת. תמונת STILLS  תאלץ את המח להרגע מהתרוצצות וליצור פוקוס על רגע מסוים הארוע שבו אתם עוסקים.
אני מציעה לבחור את רגע השיא ( הכי כואב, הכי מפחיד, מעליב, וכו) אלא אם כן זה מעורר בכם חשש. היו קשובים לתחושה שלכם. אם זה מרגיש מאיים-בחרו ברגע פחות עוצמתי.
ברגע שיש לכם תמונה כזו( שבה גם אתם מופיעים )השתהו שם רגע.
דמינו שאתם נכנסים אל תוך התמונה הזו YOU STEP IN THE PICTURE ועכשיו ישנם בתמונה שני "אתם". דמותכם מאז ודמותכם מהיום.
דמינו שאתם אוחזים בידו של הנער\נערה דאז, או בכל גיל שהוא שבו אתם מופיעים "אז".
שאלו אותו\ה מהי החויה הכי עוצמתית שהיא\הוא חווים? מהו הרגש הכי חזק?
נניח שהתשובה היא עצב, כאב, פחד, עלבון, חוסר אונים וכו.
זהו את מקום התחושה הזו בגוף!!!
עכשיו יש לכם חיבור גוף-נפש.
תוך כדי טפינג על נקודת הקראטה-דברו אל עצמכם אז, אל החלק שלכם שהיה אז בסיפור המקרה ההוא שעליו אתם עכשיו עובדים: אף על פי שאת\ה מרגיש\ה ------------------------------ ב----------( אזור בגוף) אני אוהב\ת ומקבל\ת אותך בלי שום תנאי\ באהבה גמורה\ בלי שיפוט\ כמו שאת\ה  וכדומה.
אפע"פ ש----------------------------אני רוצה שתדע\י שאני אוהב\ת אותך. שאת לא לבד . אני פה איתך ולא אעזוב אותך פה לבד.."
ראו מה קורה . משהו ממוקד אך עוצמתי.

שתפו!!!!!! בהצלחה.