מה הקשר בין גיל שנתיים לגיל ההתבגרות??
בשנות התפתחותם של ילדי שיחיו, קראתי כמובן כמו כל אמא-
ספרים, מאמרים וכו, כדי להבין את שלבי ההתפתחות שבהם הם היו נתונים.
ידעתי כבר אז שיש קשר הדוק בין גיל שנתיים,
 ה TERRIBLE TWOS וגיל ההתבגרות.
מה הבנתי אז?
שכמו שבגיל שנתיים הילד מגדיר את זהותו על ידי אמירת "לא"..
 לא רוצה, לא רוצה.. זוכרים??
כך גם בגיל ההתבגרות, אנחנו מגדירים אתזהותנו העצמית על ידי אמירת לא.
אני לא כמו ההורים שלי
או השכנים
או המדינה
או המורים וכו.
כי עדיין אין לנו הגדרת זהות ברורה,אלא רק חיפוש שלה.
היום למדתי משהו חדש לגבי הזיקה בין הגילאים האלה
וחשבתי שנכון לתרגם את המאמר הזה.
התרגום הוא תרגום חופשי ,
בסוגריים מופיעות הערות שלי  שלידם מסומנים ראשי התיבות של שמי א.ו)
זהו תרגום מאמר שמתאר את מחקריה של חוקרת המח TARA SWART

​יכולת המח שלנו לעבד אינפורמציה ולהיות מתואם איתה (אדפטאציה)
תלויה במספר גורמים , כולל גנים, תזונה וחויות חיים.

חויות אלה הן בעלות השפעה מרובה על המח שלנו
 בעיקר בתקופות מסוימות בחיים-בהן השריר החשוב ביותר שלנו
 עובר שיוניים פיזיולוגיים, כימיים ותיפקודיים .

​על פי מחקריה של TARA SWART חוקרת מח ומרצה בכירה ב MIT​

 גיל שנתיים, התקופה הידועה כ TERRIBLE 2 ותקופת גיל ההתבגרות,
(שעד היום בהחלט עשו ביניהם הקבלה פסיכולוגית א.ו.)

הן התקופות היותר רגישות ומושפעות מטראומות.

שינויים מוחיים בתקופות האלה יכולים לגרום לשינויים בתפקוד המח,
ואף יכולים ליצור שינוי בתצורת-ביטוי גנטי.

"גיל שנתיים האיום"

במהלך השנתיים הראשונות לחיים, המח מתפתח בקצב מהיר.

בשנה השניה לחיים, קרוה דבר חשוב-תינוקות מתחילמתחילים לדבר
אנחנו בהתחלה מתחילים להבין דיבור-ואח"כ-לחקות אותו.

סווארט-שמנהלת מחקר מתמשך על המח ועל השפעתו
 על "איך אנחנו הופכים למנהיגים"-
אומרת שבתקופה זו , בה אנחנו גם מתחילים ללכת,
נוספת  פעילות ענקית של התפתחות.

ללמוד ולהבין שפה חדשה-
היא פעילות המאלצת את המח לתפקד בצורות חדשות,
מחברת נוירונים ויוצרת נתיבים חדשים במח.
(בגלל זה, לימוד שפה חדשה היא פעילות סופר מחדשת, מפעילה ומאתגרת את המח ומומלצת מאוד לאנשים בגיל המעבר והלאה. א.ו.)

זהו תהליך מעייף מבחינה מנטלית-
זו הסיבה שלעיתים לימוד שפה חדשה
או נגינה על כלי מוסיקאלי-גורמים לתחושת עייפות.

עם כל כך הרבה פעילות ושינויים שקורים במח בתקופה הזאת-
טראומה רגשית או פיזיולוגית, עלולה בפוטנציה,
לגרום להפרעה רבת משמעות בהתפתחות הנוירולוגית.

אפילו אם לא יהיו לנו שום זכרונות מהארוע הזה,
הוא עלול לגרום לחסך משמעותי מתמשך בתפקוד הקוגניטיבי או ההתנהגותי שלנו.
אומרת סווארט.
חלק מהתאוריה של סווארט מתבסס על מחקרים והתבוננות ב כ 100 אלף!!! ילדים בתי יתומים ברומניה של שנות ה 80-90.

הילדים האלה הוחזקו בתנאים פיזיים סבירים וטובים
אך ההשפעה של הטראומה הרגשית-נתנה אותותיה לאורך עשרות שנים מאז.

 אבל

נמצאו ליקויים בתפקוד המערכת הלימבית המוחית-האחראית על עיבוד רגשות.

בקיצור-ישנה חשיבות מכרעת לקשר פיזי, חיבוק, מבט של עין בעין, דיבור, קשר.

ולכן-ילדים שאומצו לפני גיל שנתיים,
יכולים לחוות את השיפור הכי משמעותי בתיפקודי המח והמערכת הריגשית.

שנות גיל ההתבגרות.

בגיל זה המח כבר הגיע למשקלו הבוגר ( כ 3 פאונד)

והוא מתחיל לנפות קשרים "שבירים" ומסלולים עצביים שאינם בשימוש.

התהליך דומה למה שקורה בגינון-
גוזמים ענפים יבשים כדי לעודד צמיחה של חדשים.

בתקופה זו-האונה המוחית הפרונטלית,
 בעיקר קליפת המח הקדם חזיתית prefrontal cortex

חווים התרחבות של הפעילות ולראשונה-המח מסוגל להשוואה ואנאליזה של מספר נתונים ומשוגים מורכבים בבת אחת.

כמו התינוק שלומד לדבר-

תקופה זו מאופינת בצורך לפתח מיומנויות תקשורת מתקדמות וכן בגרות ריגשית.

מתבגרים הופכים לראשונה מעורבים
בתפיסות פוליטיות וקשרים חברתיים נירחבים.
זה מאוד מתוחכם, אומרת סווארט וזו אחת הסיבות לכך,
שמתבגרים זקוקים להרבה שעות שינה.
(לא שהם באמת ישנים.. א.ו.)

המחקרים של סוורט חוברים למחקרים נוספים
 ומאז שטכנולוגית ה MRI זמינה-נחוותה קפיצת דרך בהבנת תפקודי המח.

מה שנהיה ברור יותר ויותר זו החשיבות של:

יציבות ותחושת בטחון בהתפתחות האנושית
ושיציבות כזאת-קשורה לתפקודים הקוגניטיביים שלנו
ובזמנים הרגישים האלה שתוארו לעיל
(גיל שנתיים וגיל ההתבגרות)
עלולה טראומה ריגשית או פיזית
לחבל בפעילות המשולבת והמתוחכמת של המח שלנו.

לרב לא נבין את משמעות והשפעת הארוע הטאומטי עלינו,
אלא רק לאחר שנים רבות שבהן נגלה איך הוא השפיע עלינו לאורך הדרך.

                                                  סוף

התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר זה. הוא שופך אור חשוב מבחינתי, בהבנה
של חשיבות התקופות האלה.

אני מזמינה אתכם לעשות צעד חשוב!! ולהצטרף ברגע זה

למשדר מיוחד בנושא טראומה שבו אנחה אתכם צעד אחר צעד
כיצד לשחרר טראומת עבר, בעיקר הפעם-מגיל ההתבגרות.
תנו לעצמכם מתנה אמיתית לפני הפסח.
שחרור רגשי, תפקודי וקוגניטיבי מטראומת עבר.
אפשרו לעצמכם לחוות חופש אמיתי!!!

כל זה במחיר של 69 שח, מחיר מצחיק לכל הדעות,
אבל בואו נאמר שרציתי לסגור בשבילכם את הפינה הזאת של "המחיר".
יום שני ה 11 באפריל, 2016.

ההרשמה היא עד מוצש ה 9 באפריל.

כל הפרטים פה לפניכם.
אחכה לכם  באהבה ובהתרגשות.

מפחדים מהפחד?

פחד... איזה פחד זה פחד..
לכל אחד מאיתנו יש זכרון אחד לפחות-
 שבו חוית הפחד היא החזקה והנוכחת ביותר.
זה יכול להיות קשור לארוע דרמטי וגדול אך לא תמיד.
לפעמים די בצרוף של כמה וכמה נתונים שחוברים יחד-
כדי ליצור חוית פחד חזקה
חויה טראומטית.
כזו שמהדהדת , שנשארת עוצמתית בכל פעם שנפגוש בה בזכרוננו.
אנחנו חיים עם זה. לומדים להסתגל, להדחיק, להשלים, להאבק.
ישנן כל מיני טקטיקות של התמודדות  שאנחנו מפתחים.
תמיד ביצירתיות רבה.
תמיד מתוך כוונה לשמור על איזה איזון פנימי נעלם ,
 לא תמיד מודע, אך קיים כמצפן פנימי המכוון את הנפש לבחירותיה.
כמו ווייז פנימי שהיעד שלו הוא : בטחון.
תחושת בטחון.
ואנחנו ממציאים אינספור צורות ובחירות לא מודעות,
 כיצד לאפשר לעצמנו חויה של בטחון.
כשזה נוגע למיטענים כואבים מן העבר,
כל שיטות ההתמודדות -ההישרדותיות לרב,
הן פתרונות זמניים , נהדרים לזמנם-
אך החויות הכואבות ממשיכות לתת את אותותיהן.
חוית הפחד, כמו כל חויה ריגשית אחרת,
נירשמת בנו, במי שאנחנו-באינסוף צורות וביטויים.
החל מהלב שלנו שאותו אנחנו מזהים הכי חזק עם חויה ריגשית ,
בכל תא ותא בגופנו,
במוחנו , וגם במקביל במערכת האנרגטית שלנו.
אותה מערכת שעליה מבוססת הרפואה הסינית.
מערכת מסועפת של "צינורות" בלתי נראים לעין ואף לא ברנטגן, (בינתיים,)
אך נוכחותה ומשמעותה של המערכת הזאת ברורים ומקובלים כבר מזמן,
 הן בקרב הרפואה המערבית, ובין במחקרים מדעיים פאר אקסלנס,
שמוכיחים את קיומה ועוצמתה של המערכת האנרגטית.

נחזור לחוית הפחד.
כאמור כל חויה ריגשית נירשמת בנו בשלל צורות ובודאי במערכת האנרגטית.
ולכן-טכניקת ה EFT -EMOTIONAL FREEDOM TECNIQUE
שנמצאת בשימוש בעולם כולו מזה כ 25 שנה , על ידי מיליוני אנשים-
היא הטכניקה המשמעותית ביותר לפרוק-שחרור מטענים טראומטיים.
EFT- שבה משלבים מעין נקישות, תיפוף, טפינג
על נקודות ספציפיות בגוף, יוצרת אפקט שנקרא "דיקור ללא מחטים",
תוך כדי תהליכי שיחה מגוונים ועמוקים עד מאוד.
השילוב הזה יוצר שילוב מנצח.
שילוב שביחד עם מיומנויות המטפל, מאפשרים חויה עמוקה,
חויה משמעותית של שחרור, של הקלה, של בהירות,
של עומק, של בטחון ואופטימיות.
תהליכי ה EFT עובדים במיטבם, ככל שאנחנו ממוקדים  וספציפיים .

אם יש לכם זיכרון ברור של ארוע מפחיד,
ארוע שבו אתם נושאים זכרון חזק של פחד-
אני רוצה להציע לכם תהליך של מפגש טיפולי אחד בלבד.
מפגש בסקייפ-וכן, זה עובד מצוין!! ולא, לא צריך לדעת כלום לפני זה.
מפגש ממוקד, מדויק ויעיל של שחרור אותו זכרון ספציפי.

כאשר משחררים באופן עמוק זכרון ספציפי של פחד- חווים רווחה גדולה,
שינוי משמעותי בהבנות, בבחירות שעשינו ושנוכל לשנות עכשיו,
שינוי במערכת האנרגטית שנותן אותותיו על המערכת כולה.
חויה של יציאה לחופשי.

אם אתם מרגישים שזו מתנה שאתם רוצים לתת לעצמכם
פנו אלי עכשיו, למייל
weilerilana@gmail.com
טל: 0525450205

תהליך לקידום פיוס פנימי

ישנו תהליך נפלא ביותר, שקראתי לו תהליך לקידום פיוס פנימי.

האם שמתם לב פעם שפיוס ו PEACE נשמעים דומה?
אולי מפני שלתהליכים שנוגעים במהות -
יש הדהודים דומים בשפות שונות או במרחבים שונים..

אתן דוגמא אמיתית . מה זה אמיתית?
סיפור של תהליך שעברה מישהי בשבוע שעבר כחלק מתהליך המסע שלה אל עצמה.
(אגב-מהלך של טיפול בסקייפ!)
נקרא לה לצורך התאור-ניצה.
ניצה תארה תחושה של עצב לנוכח ההרגשה שהיא ניפרדת מחלק שלה,
חלק עצוב, מהורהר, מכונס בתוך עצמו.
חלק שהיא רצתה לשחרר או להטמיר כחלק מההתפתחות שלה.
(משהו עבדנו איתו בסשן הקודם).
אבל עדיין היתה חדה ואמיתית מספיק, כדי לזהות גם את העצב שעולה במקביל.
אני אוהבת את העצב הזה כשהוא עולה!!
הוא מספר לי סיפור חשוב.
הוא מספר לי קודם כל-שאכן קרה פה משהו משמעותי
שאכן קרה פה שינוי עמוק.
כי תחושת העצב שמלווה את ההפרדות ממשהו לא רצוי, היא לפעמים כמו אבל.
אבל של פרידה.
אבל שמספר לנו שאמנם -"אני שמחה לצעוד קדימה
 ולהשאיר את ההתנהגות-הדפוסים האלה מאחור"
אבל גם יש שם איזו תועלת, איזו איכות,
 שאני לא רוצה להפרד ממנה. 
שמביאה איתה תועלת. שהיא חשובה לי.
וכך למעשה נוצרת נקודת קונפליקט פנימית.
רוצה-אבל לא רוצה. זה טוב לי-אבל לא לגמרי.
וזהו שלב שבו אני בוחרת מארגז הכלים שלי- את הטכניקה לקידום פיוס פנימי.
בתהליך הזה אנחנו מקשיבים לשני הקולות. לשני החלקים.
בתהליך שהוא קצת כמו פסיכו-דרמה, אנחנו בונים את הדמות של כל חלק,
את מאפיניה,  את שפת הגוף שלה,  את לבושה.
לאחר מכן אנחנו יוצרים מפגש בין הדמויות
ומאפשרים השלמה ותמיכה של דמות העבר-בדמות-בחלק החדש.
נוצרת חויה של העצמה, של תמיכה פנימית שלי בעצמי,
של זיהוי המשאבים , של הכרה בהם ACKNOWLEDGMENT
של בחירה, של לקיחת אחריות על התהליך, של תחושת ריבונות פנימית
של אינטגרציה.
זה באמת מאוד מרגש ויצירתי.
הנה הסמס שקיבלתי מניצה יום לאחר התהליך.

השינויים הקטנים לכאורה הם הגדולים באמת.
אלה שאנחנו מצליחים להטמיע, להפנים, להפוך ל"טבע שני".
זוהי אחת הטכניקות שאלמד בסדנה למטפלים בשחרות.

משפחה טובה. מבט אחר על ההגדרה הזו

“I suspect we will not understand the rise in neuropsychiatric disorders or obesity, diabetes and metabolic disruptions generally without taking a multigenerational approach.”
"אני מעריך שלא נוכל להבין את התגברות ההפרעות הנוירופסיכיאטריות, השמנת יתר, סוכרת והפרעות מטאבוליות ללא 
תפיסה בינ-דורית"
מחקר חדש שנערך בבית הספר לרפואה אמורי EMORY שבאטלנטה מציע גישה די מהפכנית.
במחקר נראה שעכברים העבירו במטען גנטי את חוית הטראומה שלהם
שהיתה קשורה לפחד מריח הפריחה של עצי דובדבן.
חוקי הגניטקה הם חוקים די נוקשים, ובדרך כלל אני מקבלת אותם בערבון מוגבל.
ישנם המון אלמנטים פיסיולוגיים, מחלות למיניהן לא עלינו,
שיש להן פקטור גנטי משמעותי ביותר על פי כל כללי הרפואה האלופאטית.(מערבית).
תפיסה זו-מוציאה כמעט לגמרי את נושא המטען הריגשי או הביוגראפי מהתמונה.
אז ברור שישנם מטענים גנטיים,
אבל גם ברור שישנה משמעות קריטית למטענים הריגשיים של כל אדם ואדם.
זו הסיבה שבאותה משפחה,שבה לכל האחים יש אותו מטען גנטי-
יהיו אלה שיחלו במחלה מסוימת ואלה שלא.
לדוגמא- נוכחות גנטית של הפרעת קשב וריכוז:
ילד מסוים שההריון שלו היה מלווה במיטענים רגשיים מסוימים,
וגם יחווה חויות טראומטיות מסוימות שילחצו על כפתור ההפעלה, ויהוו טריגר
יהיה חשוף יותר למטענים הגנטיים האלה או האחרים.
זה נראה לי כבר ידוע ומובן לרב האנשים בעולם, או לפחות לאלה שעוסקים
בהקשרים ובחיבורים של גוף-נפש.
אבל!!!!!!!!
מסתמנת הבנה חדשה וחשובה באופן מרגש!!
מחקר חדש מוכיח שמטענים רגשיים שנצרבים במוחה של האם למשל
בזמן הריון-יעברו כחומר במטענים הגנטיים שהיא מעבירה לילדיה.
כלומר-אם חוותה אמא בזמן ההריון חויה טראומטית,
חוית פחד עמוק, אשמה או בושה או שאר הרגשות העמוקים-
זה יכול לעבור לעובר שלה.
לפעמים אנחנו תוהים.
מאיפה תינוק יכול לפתח אלרגיה-אם גורמיה הם רגשיים?
וזו כמובן דוגמא פשוטה..
לפעמים חרדה, פחדים ופוביות או בכלל כל מיני "בעיות"
בכלל נובעות מההורים שלנו.או מהסבים והסבתות..
ממטעני דורות שעברו והגיעו אלינו.
קונסטלציה משפחתית היא שיטה נפלאה לעסוק בנשואים האלה.
אבל גם בתהליכים אחרים-ניתן להעזר בהבנה המדהימה הזאת
כדי לשחרר מטעני עבר מהעבר הרחוק שלנו.
רחוק רחוק וקרוב קרוב.

מתנות-הרוח של EFT

"רוח הדברים.."
מושג שעלול להשמע ערטילאי.
אבל בעיני הוא לב הענין ואולי הענין הכי חשוב בכל דבר.
כי הרוח היא זו שמניעה, שמחיה, שצובעת בצבע כזה או אחר.
מימי ראשית לידתו של ה EFT, הכלי הפילאי הזה שנולד בזכות GARY CRAIG.
היתה תמיד רוח נדיבה ששרתה בכל, בזכות נתינתו הכל כך מיוחדת.
אני שמחה לשתף אתכם בלינק הזה שבו מלא!!!!!!מתנות בחינם לאוהבי ה EFT.

בעיקר הנחיה למתחילים!!!

אמנם באנגלית-אבל שווה!!

נשים יקרות

נשים יקרות. אמהות. אחיותי לחיים.
אני מתארת לעצמי שאת הדברים האלה פגשתן כבר
בכל מיני צורות מגוונות.
אבל מה שחדש פה-זו האנרגיה שלי
שאני מניחה פה עכשיו, הרגשות שבי-שהם לב הענין.
בעבודתי כמטפלת אני פוגשת נשים רבות:
מגוונות, צעירות ומבוגרות יותר,
וזכות גדולה היא לי.
אני פוגשת גם כאב כמובן, ועל זה אני רוצה לכתוב עכשיו.
"הייתי רוצה שאמא שלי תגיד לי שהיא אוהבת אותי
שאני מיוחדת בעיניה.
שהיא מעריכה את העזרה שלי"
ואני מוסיפה בליבי, אליה ואלי-
"שתגיד לי שהיא גאה בי.
שתגיד לי שהיא רואה את הקשיים שלי 

ואת המקומות שבהם אני צומחת

שתגיד לי שהיא שמחה בי"

והדמעות זולגות, חרישיות.

ואני חווה את זה לצידה גם כאמא וגם כבת.

אחיותי האהובות.

אני יודעת שכל אחת מכן, רוצה להיות האמא הכי טובה.

שאתן מודאי מביעות מילות הערכה לבנותיכן (ולבניכן גם כמובן)

שאתן אומרות שאתן אוהבות.

אבל כשאני פוגשת את הכאב החשוף של נשים שיושבות מולי,

אני יודעת שתמיד חסר שם, חסר וכואב.

ומטריד, ומעכיר.. שולח צללים לכל מיני פינות בלב ובנפש.

ואני חווה ומרגישה בכולי

כמה כל רגע, כל מבט, כל יד שמונחת, כל עין שרואה

הם הרגעים הכי משמעותיים בחיינו.

בחיי בנותינו.

ולנו ביחד.

אימרו להן, עוד ועוד,

כמה אתן אוהבות אותן. בכוונה. ברגש חם. במילים טובות.

רפאו במילותיכן, אותן ואתכן

ואת העולם כולו.

שלכן באהבה

אילנה

טיפים- זה רציני או לא?

בעיני הרבה אנשים, טיפים הן סוג של אנקדוטה כזאת חביבה

אבל לא משהו רציני באמת 
ואני אומרת שזה בדיוק להיפך .
במילון עברי-עברי מופיעה ההגדרה לטיפ-

עיצה קטנה ומועילה.

בעידן הנוכחי, עידן היפראקטיבי ומוצף אינפורמציה

לעיתים, דווקא טיפ קצר וקולע

יכול לחדור את המסך תרתי משמע.

לטיפ יש אופי  קליל,של שעשוע

ואנרגיה לא מאיימת ולא מציבה דרישות.

באופן כזה נעשית מין התחכמות למנגנוני הגנה למיניהם

מנגנונים של מח שמאל למשל שרגיל ל"סדר", "תהליך",

אבל גם מעלה במקביל , באופן תת מודע כמובן-

קוךות של התנגדות:

"לא עכשיו, אין לי זמן.."

"רגע, זה דורש ריכוז.."

"אני צריך למצוא את הזמן הנכון להתפנות לזה"..

ושאר תירוצים שמאפיינים את המפגש עם חומרים 

מורכבים, ארוכים, או כאלה שמציבים תנאים מוקדמים.

הטיפים שאני יוצרת הם טיפים שמטרתם

ליצור שינוי תודעתי ואנרגטי בצ'יק צ'אק.

אפילו באותו רגע שבו אנחנו קוראים אותם.

הם ידידותיים, פשוטים, קלים להבנה ולבצוע.

כמובן שאני ממליצה לקרוא אותם ומיד ליצור פעולת עיגון 

שתגרום לטיפ להתישב אצלכם ככה או אחרת

ולא להשטף עם הזרם.
למשל-נניח שאתם קוראים את הטיפ הזה.
חישבו מיד-איזה תחום בחייכם הוא כזה
שבו אתם רוצים ליצור שינוי אבל זה לא ממש הולך.
סביר להניח שאתם גם משתמשים לא מעט בתבנית של
"אני אנסה..".
אז היו ספציפיים.
מיד הגדירו לכם משפט רלוונטי שיאמר-
אני מנקה את המגירה השלישית משמאל..
אני כותבת עמוד אחד בעבודה שיש לי להגיש
אני הולכת 5 דקות ברגל
וכו