נשים יקרות. אמהות. אחיותי לחיים.
אני מתארת לעצמי שאת הדברים האלה פגשתן כבר
בכל מיני צורות מגוונות.
אבל מה שחדש פה-זו האנרגיה שלי
שאני מניחה פה עכשיו, הרגשות שבי-שהם לב הענין.
בעבודתי כמטפלת אני פוגשת נשים רבות:
מגוונות, צעירות ומבוגרות יותר,
וזכות גדולה היא לי.
אני פוגשת גם כאב כמובן, ועל זה אני רוצה לכתוב עכשיו.
"הייתי רוצה שאמא שלי תגיד לי שהיא אוהבת אותי
שאני מיוחדת בעיניה.
שהיא מעריכה את העזרה שלי"
ואני מוסיפה בליבי, אליה ואלי-
"שתגיד לי שהיא גאה בי.
שתגיד לי שהיא רואה את הקשיים שלי
ואת המקומות שבהם אני צומחת
שתגיד לי שהיא שמחה בי"
והדמעות זולגות, חרישיות.
ואני חווה את זה לצידה גם כאמא וגם כבת.
אחיותי האהובות.
אני יודעת שכל אחת מכן, רוצה להיות האמא הכי טובה.
שאתן מודאי מביעות מילות הערכה לבנותיכן (ולבניכן גם כמובן)
שאתן אומרות שאתן אוהבות.
אבל כשאני פוגשת את הכאב החשוף של נשים שיושבות מולי,
אני יודעת שתמיד חסר שם, חסר וכואב.
ומטריד, ומעכיר.. שולח צללים לכל מיני פינות בלב ובנפש.
ואני חווה ומרגישה בכולי
כמה כל רגע, כל מבט, כל יד שמונחת, כל עין שרואה
הם הרגעים הכי משמעותיים בחיינו.
בחיי בנותינו.
ולנו ביחד.
אימרו להן, עוד ועוד,
כמה אתן אוהבות אותן. בכוונה. ברגש חם. במילים טובות.
רפאו במילותיכן, אותן ואתכן
ואת העולם כולו.
שלכן באהבה
אילנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה