נדמה שהחורף הזה הביא אתו "הזדמנויות " מגוונות לכולנו לחוות חולי.
שנהיה בריאים קודם כל....
מפגשים בין אנשים, לפחות בדקות הראשונות הפכו להיות כמו חדרי קבלה של
מרפאות או כשיחות האנגלים על מזג האויר.
אז הנה כמה הצעות להביא מעט מודעות למקום הזה.
אם מודעות =אור וחוסר מודעות =חושך אז ניתן בעזרת תהליך קצר ליצור
שנוי ולו קטן, בתבנית הזו.
ישנן השאלות הקלאסיות שכדאי לשלאול את עצמנו בזמן מחלה.
1-מהם הרוחים המשניים שלי מהיותי חולה?
בשונה מהשאלה הבאה-פה נפגוש
תשובות של מה אני מקבל\ת מזה. למשל-
מנוחה, הזדמנות לקרוא את הספרים שיושבים על המדף לידי.. תשומת לב,
פינוק מבני המשפחה וכו.
2-ממה אני נמנע בהיותי חולה?
לא הולך\ת לעבוד... לא צריך\ה ללשטוף כלים ולנקות את הבית, לא יכול\ה
להשתתף בבחינה בבית הספר וכו.
3-איזה רווחים היו לי בילדותי מלהיות חולה??
קבלתי אהבה, תשומת לב, חופש מבית ספר....
4-מה אני עושה או לא עושה שתורמים להיותי פגיע\ה למחלה?
לא אוכל\ת מספיק בריא, לא ישן\ה מספיק וכדומה.
אלו הן שאלות קלאסיות כאמור.
והנה משהו אחר.
בעקבות תהליך מופלא שמתרחש בסדנה הקבועה שלנו בשעלבים, פגשנו גם
את הצורך להיות חולה כדי לנסות בכך לפתור איזה קונפליקט שלא נפתר מימי
הילדות. כלומר, בימי הילדות למשל, ילדה לא קבלה את תשומת הלב והאהבה
שלהם היתה זקוקה. נוצרה נקודת כאב ובדידות שאותה היא נושאת עד היום.
ואז, בכל פעם שהיא נעשית חולה, אותה נקודת כאב, מנסה להרפא...כלומר-
המחלה היא הזדמנות לרפא את "כיס הכאב" הזה, אם נהיה מודעים אליו ונבוא
אתו במגע.
אז שאלו את עצמכם: האם אני נושא\ת אתי כאב, קונפליקט, בדידות, תחושת
חוסר ערך עצמי מזמן הילדות שקשורים לנושא זה של מחלה?
ואם כן-הביאו את זה אל פני השטח אל המודעות שלכם. אני יודעת שזה לא
מספיק כדי לשחרר כאב וקושי. בודאי.
אתם מוזמנים להוסיף את הערותיכם-את הקושי שפגשתם מילדות או דברים
במייל הבא אציע משפטים לעשות עליהם טפינג על פי מה שתוסיפו פה.
שנבורך בבריאות שלמה ואיתנה.
