בוקרטוב.
הבטחתי אתמול סיפור אישי.
לא היה לי כח לכתוב אותו אתמול, ארוך.
אשתדל לקצר.
זהו סיפור על אמא שלי ע"ה ( עובר בי רעד לכתוב ע"ה..),
על הקונסטלציה המשפחתית ועל החיים בכלל.
פרק א.
🌿🌿🌿
במסגרת הקורס האינטרנטי שבו אני לומדת ,
בחרתי כנושא כשיגיע תורי לסשן לייב, משהו "מוזר".
לא בחרתי נקודה בחיי שיש בה קושי,
אלא ארוע בביוגראפיה המשפחתית שהרגיש לי נורא קריטי
מתוך הבנה של "חוקי המשחק" ולא ידעתי ממש איך הוא משפיע עלי.
בתכלס- לא התאפשר לי להציג אותו בקבוצה מפני שאמי חלתה,
היינו במרתון בתי חולים וכו, לא היה לי מצב להתפנות למפגש.
פרק ב
🌿🌿🌿
בעיצומם של ימי האישפוז ,
פתאום ברגע אחד ראיתי את ההשתחזרות של הדפוס הזה.
אמא שלי ( ואבא שלי) מעולם לא נפרדו ממש ממרוקו.
הם נישאו ברבט ויצאו לירח דבש בצרפת.
הגיעו למרסיי לבקר את אחותה הבכורה של אמי,
שהיתה פעילה במחנות עולים דאז שפעלו להעלאת יהודים ארצה,
אנחנו מדברים על שילהי 1948.
כשהגיעו הורי לטטה רינה ע"ה, אמרה /פקדה:
"אתם לא חוזרים לרבט.
חצי משפחה כבר עלתה ארצה, בעוד שבוע יוצאת אניה, מי יודע מה יהיה אחכ."
וזהו. אמרה , פקדה, וכך היה.
"היתה לנו מזוודה אחת של מה שלקחנו לירח הדבש,
מגפי עור עד אחרי הברך שהיו עלי וטבעות הארוסין והנישואין" סיפרה אמי.
הם נישאו ב 28 בנוב.וב 24 בדצמבר כבר מצאו את עצמם במעברת פרדס חנה.
( כבר עשיתי מלא "תיקונים" על זה..🙂).
פרק ג
🌿🌿🌿.
באחד הימים כשישבתי בבית כואבת ומודאגת ממצבה הרפואי של אמי,
פתאום, כמכת ברק הבליחה בי ההבנה שלמעשה היא לא ממש נפרדה-:
לא מאמא שלה, שעזבה את העולם כשאמי היתה בת 7 ,
ולא מאבא שלי, שאמנם היה חדר לידה, בבית,
אבל זה קרה בשניה וחצי ולמעשה היא לא היתה לידו בעת נשימתו האחרונה.
פרק ד
🌿🌿🌿
כשפתאום ראיתי את שרשרת ה
"לא נפרדה" הזאת, החלטתי לעשות בעצמי סשן קונסטלציה
וכמו להציב את נקודות הציון האלה, לעשות שם סגירה, פיוס ושחרור.
הדמעות טשטשו את עיני אך ליבי היה ער ומדויק.
זה היה חזק מאוד.
פרק ה
🌿🌿🌿
עברו מס שבועות.אמי יקירתי הלכה לעולמה.
ככ הרבה פעמים אמרתי אני ואמרו אחרים :
" איזו זכות היתה לנו להפרד ממנה"
"איזה מזל שניפרדתם...."
כולנו היינו סביב מיטתה כשלקחה את נשימותיה האחרונות.
ואז ברגע של חסד , כמכת ברק הכתה בי ההבנה
שהתהליך של הקונסטלציה, חולל שינוי עמוק ושינה את הדפוס של "לא נפרדת".
למעשה , היו לנו 4 טקסי פרידה במהלך השבועות האלה.😊
פרק ו
🌿🌿🌿
"איך אדע אם זה קשור לסשן?" שואלים אותי תמיד, מטופלי.
"אם נקשור את זה, זה יהיה קשור" אני עונה.
" כי ככה עובד המח שלנו.
יוצר קשרים נוירונים וחיבורים בין נקודות שאנחנו מחברים ביניהם".
כתבתי בקיצור נמרץ וללא כניסה לנבכי הרגש , כדי לשמור כמובן על אינטימיות הרגעים כולם.
פרק ז
🌿🌿🌿
אני מבינה ומחליטה שתהליכי הקונסטלציה המשפחתית ,
יהיו מעכשיו ליבת התהליכים שאציע לכל מי שיבחר לבוא אלי ,
בצרוף ובשילוב כל שאר הכלים שלי- וואוו ועוד וואווו.
פרק ח
🌿🌿🌿
אלוהים גדול.
💓💓💓💓
פרק ט
🌿🌿🌿
נכתב כתוספת אחרי התכתבות שלי פה למטה עם לוסי:
יא אללה, מה אני הזויה? אני לא רואה שזה שחרר גם אותי מדפוס??
הרי גם אני לא ניפרדתי מאבא שלי !!!
פרק י.
🌿🌿🌿
אלוהים גדול!!!
הבטחתי אתמול סיפור אישי.
אשתדל לקצר.
זהו סיפור על אמא שלי ע"ה ( עובר בי רעד לכתוב ע"ה..),
על הקונסטלציה המשפחתית ועל החיים בכלל.
פרק א.
🌿🌿🌿
במסגרת הקורס האינטרנטי שבו אני לומדת ,
בחרתי כנושא כשיגיע תורי לסשן לייב, משהו "מוזר".
לא בחרתי נקודה בחיי שיש בה קושי,
אלא ארוע בביוגראפיה המשפחתית שהרגיש לי נורא קריטי
מתוך הבנה של "חוקי המשחק" ולא ידעתי ממש איך הוא משפיע עלי.
בתכלס- לא התאפשר לי להציג אותו בקבוצה מפני שאמי חלתה,
היינו במרתון בתי חולים וכו, לא היה לי מצב להתפנות למפגש.
פרק ב
🌿🌿🌿
בעיצומם של ימי האישפוז ,
פתאום ברגע אחד ראיתי את ההשתחזרות של הדפוס הזה.
אמא שלי ( ואבא שלי) מעולם לא נפרדו ממש ממרוקו.
הם נישאו ברבט ויצאו לירח דבש בצרפת.
הגיעו למרסיי לבקר את אחותה הבכורה של אמי,
שהיתה פעילה במחנות עולים דאז שפעלו להעלאת יהודים ארצה,
אנחנו מדברים על שילהי 1948.
כשהגיעו הורי לטטה רינה ע"ה, אמרה /פקדה:
"אתם לא חוזרים לרבט.
חצי משפחה כבר עלתה ארצה, בעוד שבוע יוצאת אניה, מי יודע מה יהיה אחכ."
וזהו. אמרה , פקדה, וכך היה.
"היתה לנו מזוודה אחת של מה שלקחנו לירח הדבש,
מגפי עור עד אחרי הברך שהיו עלי וטבעות הארוסין והנישואין" סיפרה אמי.
הם נישאו ב 28 בנוב.וב 24 בדצמבר כבר מצאו את עצמם במעברת פרדס חנה.
( כבר עשיתי מלא "תיקונים" על זה..🙂).
פרק ג
🌿🌿🌿.
באחד הימים כשישבתי בבית כואבת ומודאגת ממצבה הרפואי של אמי,
פתאום, כמכת ברק הבליחה בי ההבנה שלמעשה היא לא ממש נפרדה-:
לא מאמא שלה, שעזבה את העולם כשאמי היתה בת 7 ,
ולא מאבא שלי, שאמנם היה חדר לידה, בבית,
אבל זה קרה בשניה וחצי ולמעשה היא לא היתה לידו בעת נשימתו האחרונה.
פרק ד
🌿🌿🌿
כשפתאום ראיתי את שרשרת ה
"לא נפרדה" הזאת, החלטתי לעשות בעצמי סשן קונסטלציה
וכמו להציב את נקודות הציון האלה, לעשות שם סגירה, פיוס ושחרור.
הדמעות טשטשו את עיני אך ליבי היה ער ומדויק.
זה היה חזק מאוד.
פרק ה
🌿🌿🌿
עברו מס שבועות.אמי יקירתי הלכה לעולמה.
ככ הרבה פעמים אמרתי אני ואמרו אחרים :
" איזו זכות היתה לנו להפרד ממנה"
"איזה מזל שניפרדתם...."
כולנו היינו סביב מיטתה כשלקחה את נשימותיה האחרונות.
ואז ברגע של חסד , כמכת ברק הכתה בי ההבנה
שהתהליך של הקונסטלציה, חולל שינוי עמוק ושינה את הדפוס של "לא נפרדת".
למעשה , היו לנו 4 טקסי פרידה במהלך השבועות האלה.😊
פרק ו
🌿🌿🌿
"איך אדע אם זה קשור לסשן?" שואלים אותי תמיד, מטופלי.
"אם נקשור את זה, זה יהיה קשור" אני עונה.
" כי ככה עובד המח שלנו.
יוצר קשרים נוירונים וחיבורים בין נקודות שאנחנו מחברים ביניהם".
כתבתי בקיצור נמרץ וללא כניסה לנבכי הרגש , כדי לשמור כמובן על אינטימיות הרגעים כולם.
פרק ז
🌿🌿🌿
אני מבינה ומחליטה שתהליכי הקונסטלציה המשפחתית ,
יהיו מעכשיו ליבת התהליכים שאציע לכל מי שיבחר לבוא אלי ,
בצרוף ובשילוב כל שאר הכלים שלי- וואוו ועוד וואווו.
פרק ח
🌿🌿🌿
אלוהים גדול.
💓💓💓💓
פרק ט
🌿🌿🌿
נכתב כתוספת אחרי התכתבות שלי פה למטה עם לוסי:
יא אללה, מה אני הזויה? אני לא רואה שזה שחרר גם אותי מדפוס??
הרי גם אני לא ניפרדתי מאבא שלי !!!
פרק י.
🌿🌿🌿
אלוהים גדול!!!
