מי אני? מי אתם? איך זה שונה "מפעם?" ואיך אתם יכולים ברגע אחד ליצור קפיצה קוונטית?
(וכל זה בשפה פשוטה ובקצרה..)
תודעת עידן חדש-הגדרה שלחלק מכם מרגישה טבעית כמו ענבים ולחם
ולאחרים יכולה להרגיש כמו איזה פרי אקזוטי מרוחק ומסקרן..
מח האדם ותודעתו הם הנושאים שהכי מענינים אותי.
(זה ענין אותי עוד לפני שידעתי שזה מענין אותי ..חחחח)
אז מה יש לי לספר לכם?
היום אני רצה לספר לכם על אחת ההבנות החשובות שנגלו בפני בדרך..
הגדרת הזהות שלנו, "מי אני?" או "מיהו האני?" היא בעלת ערך עליון ומהותי
לכל תהליך רפוי, צמיחה, התפתחות.
לפני שנים ישבתי מול כמה אנשים שהיתה להם סוכרת.
אחד אמר- "יש לי סוכרת".
השני אמר "אני סוכרתי".
טדאדאם!!!!
ההגדרה הזו טמנה בחובה את כל הסיפור.
סיפור העבר ויש להניח גם סיפור העתיד ובודאי את סיפור ההווה.
אם אדם אומר "אני סוכרתי!!" הרי שהוא והסוכרת-אחד הם.
הרי שזהותו הפכה להיות הסוכרת. הרי שהוא בהזדהות מלאה עם הבעיה.
וזה שאומר שיש לו סוכרת, למעשה אומר שיש מישהו, הוא,
העצמי שלו, שיש לו סוכרת.
שמים לב להבדל?
יש שם מהות נפרדת, שיש לה איזה "תיק" כרגע, אבל המהות הזו היא מהות נפרדת מהסוכרת.
זה לא אותו דבר.
אז עכשיו חישבו אתם: למי יהיה קל יותר להפרד מהסוכרת???
וברור שזו רק דוגמא, והעיקרון נכון ומדויק לגבי כל תופעה וענין!
אם אני כעסנית-אז זהו!! יש לי תוית, זו הזהות שלי. נזדקן ביחד..
אם יש לי כעס, אם אני עכשיו כועסת, אז זה משהו זמני, מקומי, חלקי, זה לא מגדיר את זהותי.
אין לכם מושג ( ואולי דווקא כן) כמה כל זה חשוב ביותר
בכל תהליך רפוי ושחרור ממה שמקטין אותנו, מציק לנו ומעכב אותנו.
המח שלנו והתת מודע, כחלק ממנו, תומכים באופן חד משמעי בנתונים שאנחנו מזינים לתוכם.
אם אני "מודיעה" למח שלי, שאני סוכרתית-זה מה שהוא יקבל, יסכים ויתמוך.
ברור, מה,הוא "נגדי"? מה הוא פועל עצמאית בשטח? מה , הוא מחליט פה לבד?
ברור שלא.
ולכן, רפואת המאה ה 21, זאת יודעים כבר רבים,
וזוהי למעשה תודעת משיח-
היא רפואת המח, המחשבה, התודעה, התפיסה..
כמו שאמרה כבר מזמן, ימימה אביטל ע"ה-" העומס זה לא את!!!"
ניצור שם שנוי -זה כבר ימשוך אחריו רפוי ושנוי של הגוף, של ההרגלים, של הרגשות, של התוצאות.
וקצת הומור עכשיו, כי גם זה מוסיף לנו בריאות ורפוי..
בני הדור שלי מכירים את זה בודאי. ומי שלא-הנה תכירו...
http://youtu.be/wQ4PAbWBBMU
