בוקרטוב.
הבטחתי אתמול סיפור אישי. 

לא היה לי כח לכתוב אותו אתמול, ארוך.
אשתדל לקצר.
זהו סיפור על אמא שלי ע"ה ( עובר בי רעד לכתוב ע"ה..),
על הקונסטלציה המשפחתית ועל החיים בכלל.
פרק א.
🌿🌿🌿
במסגרת הקורס האינטרנטי שבו אני לומדת ,
בחרתי כנושא כשיגיע תורי לסשן לייב, משהו "מוזר".
לא בחרתי נקודה בחיי שיש בה קושי,
אלא ארוע בביוגראפיה המשפחתית שהרגיש לי נורא קריטי
מתוך הבנה של "חוקי המשחק" ולא ידעתי ממש איך הוא משפיע עלי.
בתכלס- לא התאפשר לי להציג אותו בקבוצה מפני שאמי חלתה,
היינו במרתון בתי חולים וכו, לא היה לי מצב להתפנות למפגש.
פרק ב
🌿🌿🌿
בעיצומם של ימי האישפוז ,
פתאום ברגע אחד ראיתי את ההשתחזרות של הדפוס הזה.
אמא שלי ( ואבא שלי) מעולם לא נפרדו ממש ממרוקו.
הם נישאו ברבט ויצאו לירח דבש בצרפת.
הגיעו למרסיי לבקר את אחותה הבכורה של אמי,
 שהיתה פעילה במחנות עולים דאז שפעלו להעלאת יהודים ארצה,
אנחנו מדברים על שילהי 1948.
כשהגיעו הורי לטטה רינה ע"ה, אמרה /פקדה:
"אתם לא חוזרים לרבט.
חצי משפחה כבר עלתה ארצה, בעוד שבוע יוצאת אניה, מי יודע מה יהיה אחכ."
וזהו. אמרה , פקדה, וכך היה.
"היתה לנו מזוודה אחת של מה שלקחנו לירח הדבש,
מגפי עור עד אחרי הברך שהיו עלי וטבעות הארוסין והנישואין" סיפרה אמי.
הם נישאו ב 28 בנוב.וב 24 בדצמבר כבר מצאו את עצמם במעברת פרדס חנה.
( כבר עשיתי מלא "תיקונים" על זה..🙂).
פרק ג
🌿🌿🌿.
באחד הימים כשישבתי בבית כואבת ומודאגת ממצבה הרפואי של אמי,
פתאום, כמכת ברק הבליחה בי ההבנה שלמעשה היא לא ממש נפרדה-:
 לא מאמא שלה, שעזבה את העולם כשאמי היתה בת 7 ,
ולא מאבא שלי, שאמנם היה חדר לידה, בבית,
אבל זה קרה בשניה וחצי ולמעשה היא לא היתה לידו בעת נשימתו האחרונה.
פרק ד
🌿🌿🌿
כשפתאום ראיתי את שרשרת ה
"לא נפרדה" הזאת, החלטתי לעשות בעצמי סשן קונסטלציה
 וכמו להציב את נקודות הציון האלה, לעשות שם סגירה, פיוס ושחרור.
הדמעות טשטשו את עיני אך ליבי היה ער ומדויק.
זה היה חזק מאוד.
פרק ה
🌿🌿🌿
עברו מס שבועות.אמי יקירתי הלכה לעולמה.
ככ הרבה פעמים אמרתי אני ואמרו אחרים :
" איזו זכות היתה לנו להפרד ממנה"
"איזה מזל שניפרדתם...."
 כולנו היינו סביב מיטתה כשלקחה את נשימותיה האחרונות.
ואז ברגע של חסד , כמכת ברק הכתה בי ההבנה
שהתהליך של הקונסטלציה, חולל שינוי עמוק ושינה את הדפוס של "לא נפרדת".
למעשה , היו לנו 4 טקסי פרידה במהלך השבועות האלה.😊
פרק ו
🌿🌿🌿
"איך אדע אם זה קשור לסשן?" שואלים אותי תמיד, מטופלי.
"אם נקשור את זה, זה יהיה קשור" אני עונה.
" כי ככה עובד המח שלנו.
יוצר קשרים נוירונים וחיבורים בין נקודות שאנחנו מחברים ביניהם".
כתבתי בקיצור נמרץ וללא כניסה לנבכי הרגש , כדי לשמור כמובן על אינטימיות הרגעים כולם.
פרק ז
🌿🌿🌿
אני מבינה ומחליטה שתהליכי הקונסטלציה המשפחתית ,
יהיו מעכשיו ליבת התהליכים שאציע לכל מי שיבחר לבוא אלי ,
בצרוף ובשילוב כל שאר הכלים שלי- וואוו ועוד וואווו.
פרק ח
🌿🌿🌿
אלוהים גדול.
💓💓💓💓
פרק ט
🌿🌿🌿
נכתב כתוספת אחרי התכתבות שלי פה למטה עם לוסי:
יא אללה, מה אני הזויה? אני לא רואה שזה שחרר גם אותי מדפוס??
הרי גם אני לא ניפרדתי מאבא שלי !!!
פרק י.
🌿🌿🌿
אלוהים גדול!!!

בשורה טובה התחלה חדשה וגם המשך למה שהיה קודם...

שלום וברכות לך, שבחרת להצטרף לבלוג הזה. שמי אילנה ויילר. לפני כ 20 שנה, פגשתי לראשונה ב EFT. זו לא היתה אהבה ממבט ראשון. אבל מהר מאוד הטכניקה הזאת כבשה את ליבי ואת מרחב העבודה בקליניקה שלי. הבנתי שיש בו טכניקה ידידותית, קלה ליישום, אלגנטית, עמוקה ומכוננת שינוי בצורה מהירה ועמוקה. זו היתה הפתעה מרגשת ומעוררת סקרנות. לא היה אז הרבה מידע באינטרנט, אבל המידע שכן היה- ניתן בנדיבות ובשמחת הגילוי בעיקר על ידי גארי קרייג GARY CRAIG מייסד השיטה. אני זוכרת שהדפסתי כל מאמר שהופיע, לאט לאט הצטברו אצלי אלפי דפים, אם לא עשרות אלפי דפים שקראתי בשקיקה, תוך סימון במארקרים
וככה הרחבתי את הידע שלי בצורה עמוקה מאוד. לאחר מספר שנים, בינואר 2008 נסעתי ללוס אנג'לס ללמוד את EFT LEVEL 3 ולכנס שבו השתתפו הרבה מה EFT MASTERS שהיה לי העונג לפגוש וללמוד מהם. תהליכים מורכבים יותר התלוו לסשנים שלי. תהליכים יצירתיים , תהליכים שהתפתחו בו ברגע או תהליכים שיובאו משיטות אחרות. כך או כך- היה ברור לי ולכל המטופלים והתלמידים שלי, שמדובר במשהו כל כך יעיל ועמוק, לפעמים זה הרגיש כמו נס. עם השנים המשכתי ללמוד, לחקור ולפתח תהליכים בעצמי. היום, 20 שנה לאחר מכן, אני כל כך נירגשת וגאה להרחיב את הבלוג הזה. כי זה טיימינג מושלם בעיני. עד היום- לא הרבה אנשים הכירו או עבדו עם הטכניקה. אני חושבת שהיום, בעיקר אחרי שני כנסים אינטרנטיים בנושא ה EFT שייסדה והנחתה גוני אלמגור, קולגה וחברה- הקרקע בשלה לבלוג EFT שכזה. עוד הרבה מאוד דברים ידרשו פה עריכה מחודשת , עידכונים, אבל מרב שעכשיו התשוקה בוערת בי אצא ככה לדרך, אתם תהיו שותפי ולאט לאט זה יתעצב מבחינה תכנית וויזואלית. אהיה הראשונה לחלוק פה אתכם תאורי מקרה. רובם פורסמו בעבר באתר של גארי קרייג חלקם תורגמו למספר שפות חלקם עוד לא פורסמו בכלל. אתם מוזמנים לשלוח אלי תאורי מקרה שלכם בין אם אתם אנשי מקצוע ובין אם אתם פשוט משתמשים ב EFT במסגרת הבית, המשפחה וכו. כל חומר שישלח אלי- יקרא במלוא הכבוד. לפעמים אצור אתכם קשר כדי לברר כמה דברים והמאמר שלכם יוכנס על ידי לרשימת המאמרים פה. אני ממש נירגשת, לצעוד את הצעדים הראשונים ליצירת הקהילה הזאת. תודה שאתם איתי וברוכים הבאים. ניתן לשלוח אלי חומרים למייל : weilerilana@gmail.com

עם אן רוס וג'קי קורקס EFT MASTERS

הצהרות חיוביות- זה חיובי או אולי לא?

מעצם הגדרת ההצהרות האלה- כהצהרות חיוביות ,

 נוצר מיד רושם שזה "חיובי" !!

בטח שזה טוב. מועיל, מחזק , מעודד.. מה? לא ככה?

לי יש תפיסה קצת אחרת בענין הזה.

הצהרה חיובית, היא טובה ויעילה, כמו כל דבר

במקום הנכון ובזמן הנכון.

בעיקר בתהליכי טאפינג , 

שזה כידוע לכם מרכז ושידרת התהליכים שאני עובדת איתם.

הדבר המאפין את תהליכי הטאפינג ,

היא העובדה שאנחנו מחפשים את סימפטום המתח,

הכאב , הלחץ וכו- מגדירים אותו בצורה מאוד ספציפית

ומשמיעים אותו לעצמנו בקול רם, תוך כדי טאפינג.

למשל:

"כאב הראש הזה... יושב לי במרכז המצח.. הכאב הזה..

זה כמו כווץ מצד ימין לשמאל.. וכו".

התהליך הזה (שמתואר פה על קצה המזלג, כן? זה לא "כל ה EFT !!)

נועד ליצור מיקוד וחיבור ונוכחות מלאה עם גורמי המתח שלנו

והביטוי הגופני - תחושתי שלהם.

כאשר ההצהרה החיובית באה בשלב ,

שבו שוחרר חלק גדול מהעומס , 

שאנחנו חווים הקלה,

שכמו קילפנו כמה שכבות בצל,

שמשהו זז בתוכנו, יש יותר מרחב,

ההצהרה החיובית תהא מעין תולדה טבעית

תהיה תואמת את החויה הפנימית

תהיה משלימה, ממנפת, מעורת השראה

ואז זה בודאי "חיובי" וטוב.

אבל לפעמים הצהרה חיובית היא כמו פלסטר.

מין טריק שנועד לעקוף את המפגש עם הקושי,

לספק לנו "חומרי הרדמה"...

כמו לומר- הנה, חיובי במקום השלילי.

בעיני, יוצא שכרנו בהפסדנו.

גם לא פרקנו את התסבוכת הריגשית-אנרגטית

וגם מכרנו לעצמנו אשליה ברגע , לרגע בלבד.

כי אחר כך, במודע או שלא במודע,

מתגנב אלינו איזה תדר של אכזבה.

"אוייש  ... זה לא עובד".

אז או שנצא באיזו הצהרה- "הצהרות חיוביות לא עובדות"

או שנחוש משהו אחר יותר עמוק אך גם יותר רעלני

"אויש.. אני לא .....(בסדר, מפנימה... פתוחה , בשלה.. ושאר מחמאות)

בקיצור יש מצב שמהצהרה חיובית, עברתי להצהרה שלילית על עצמי.

יש הרבה מה להרחיב פה.

יבוא המשך...

אז למה לפעמים אני לא עושה טפינג?

"הסנדלר הולך יחף " ו "מי מטפל במטפל" הן שתי סוגיות ידועות וותיקות.
אבל אני רוצה לשתף אתכם במבט נוסף-שהוא רלוונטי לגבי ואולי גם לכם
בזמן זה או אחר.
לפעמים אני חווה איזו בעיה פיזית / רגשית, כמו השבוע- שעורה בעין ודלקת.
וברור שהאינסטינקט הראשוני שלי צריך להיות-לעשות טפינג,
להפגש עם הנושא מבחינה ריגשית ולפרק את זה.
אז למה אני לא משתמשת בכלי הזה או באינסוף הכלים שיש לי?
ואני מוצאת בי מידי פעם את האינסטינקט הבסיסי-
"להיות עם זה קצת".
יש משהו שלפעמים הוא חיוני לצורך הריפוי. לשהות קצת עם הקושי.
לא לרצות מיד מיד לשחרר, להפרד, לנקות , להעיף..
לפעמים, דווקא בתוך חוית הקושי-מסתתרת איזו פנינה חשובה.
איזו הבנה, או מפגש שלי עם עצמי, או איזה סף -גבול, או איזו חוית חולשה
חוסר אונים, או סתם המוכנות לקבל את זה עכשיו ככה, כמו שזה.
הרבה פעמים, מתוך ההשתהות הזו, עולות הבנות, הקשרים, תפילות
ואז הדרך לשחרר היא קצרה מאוד.
לפעמים לא קורה כלום, רק מתארגן לו שם איזה תסכול גדול-שממנו
נעשית פעולת השחרור-ריפוי.
ישנם מצבים שונים, ימים שונים, שיעורים מגוונים
והעיקר הוא רק לפרש את מעשינו ובחירותינו לטובה.
ברגע שאני מזהה שם את גרעין הטוב, את ה "שינוי לטובה"
אני בדרך הריפוי.
כי מה שהכי חשוב, זה להיות בקשר עם החויה. להיות במגע, נוכחת
מרשה לעצמי לחוות ולהרגיש את כל מה שעולה.
ולאו דווקא תמיד לרצות מיד להתנער מזה.
ואתם, מה אתם אומרים? מה אתם חווים מנסיונכם?

עוצמת העדינות.קהלת ג1: "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" כבר למעלה מ 16 שנה שאני מטפלת בעזרת  טכניקת ה EFT Emotional Freedom Technique אחד התהליכים בפרוטוקל של השיטה נקרא " SNEAKING UP ON THE PROBLEM"

או "להתגנב אל הבעיה."

האמת? זה תהליך שמעט מאוד השתמשתי בו.

הבוקר במהלך סשן-זה היה הדבר הכי הכי מוצלח וטוב וראוי ונכון ויעיל ו.. ו... שיכולתי לעשות.

נפגשתי היום בפעם השניה עם אדם יקר, מיוחד, מדהים!!!! בכל קנה מידה

שלמעשה סובל מפוסט טראומה ממלחמת יום כיפור. PTSD.

ושיקפתי לו -שבמפגש הקודם מצאתי את עצמי משתמשת באותו דפוס שלו -של המנעות. המנעות מלהסתכל על הטראומה הענקית שרובצת שם.

"האם תרצה להתחיל לגעת בזה?" שאלתי אותו.

כן, הוא רוצה, אבל זה כל כך כואב ומפחיד.

ואז השתמשתי בטכניקה הזו!!

מתחילים להתקרב לאט לאט לאט אל הבעיה. מסתכלים מרחוק!!

מה אתה מרגיש כשאתה רק חושב על לפגוש את זה?

פחד. שמתבטא כך וכך בגוף.

וזהו. על זה עשינו טפינג כמחצית השעה.

רק על הפחד מעצם המחשבה להתקרב לזה.

ועל התגובות של הגוף לפחד. או בעצם איך הוא מרגיש את הפחד בגוף.

"הגרון נחסם. קנה הנשימה נחסם. אין לי אויר. קשה לי לנשום".

ואז שאלתי אותו שאלה נהדרת בעיני.

"האם אתה יכול לנחש למה ככה מתבטא הפחד בגוף? היית יכול לחוות את הפחד כדופק מהיר, או התכווצויות בבטן, או לחץ בראש וכו".

ואז הוא ענה." כן, אני יכול לנחש. זו התגובה של הגוף שלי אז, לנסות לא לנשום את העשן ואת כל החומרים הכימיקליים".

מה אני אגיד לכם?

אם קיבלתם צמרמורת קלה-אז אתם מבינים את מה שקרה פה.

ואם לא-אז תקרא אולי עוד פעם.

בכל אופן, למדתי היום שגם אם רק עומדים מרחוק וצופים בקושי, אם רק מטפלים ב" מה יהיה לדעתי אם אפתח את זה וכו-" יש לזה אפקט חזק, זה עמוק, וזה הדבר הכי נכון והכי טוב לעשות בהתחלה, כשמדובר במפגש עם טראומה קשה קשה וכואבת.

לואיז היי מדברת בראיון הזה על TAPPING

https://youtu.be/-JGehGQ2WsA

Drawing the Conflict 

is a technique I developed on 2008 as a part of my own journey to always enhance and ameliorate  the processes I use to enable a quicker and deeper release of emotional blocks.

Using the Drawing the Conflict technique takes us straight into the subconscious by using symbols, colors and shapes- the natural language of our subconscious.

And why is that so powerful?

We are all captured by our own "story".

The verbal story we have that –

1-tells the story.

2-explains the story.

3-makes assumptions

4-creates cognitive context.

By addressing the conflict in another "language" we can easily create access to the stored information, using those symbols that contain the whole "story".

Tapping on the drawing, using the information it offers, creates an amazingly quick release of emotional blocks, and elegantly enables an inner"organic" shift.

The Art of Delivery in this case is knowing how to guide the client to draw the conflict, to ask the right questions, to identify the crucial information and to tap it away.

The article that was published in 2008 on Gary Craig’s site, was used successfully by many practitioners and was translated to a few languages.

Ilana Weiler- "positive change"

Expert in EFT and Energy-Psychology modalities.

Experienced practitioner and teacher since 2001.

הכח המדויק והעוצמתי של קודים.
או-איך לקדד את המח שלנו באינפורמציה רצויה.

כל המחקרים פורצי הדרך בתחום של נוירו-ביולוגיה, פסיכולוגיה וכדומה
מאששים את הנחות היסוד של מה שעד לא מזמן
 הוגדר כרעיונות  "ניו אייגיים'".

כלומר-זה ברור לכולם שיש לנו השפעה גדולה מאוד על המח שלנו,
על תכניו, על תגובותיו הכימיות וההורמונאליות, על ה DNA שלנו
על הבחירות שלנו..בקיצור-יש לנו המון המון "כח" בידינו ובמחשבתנו.

אחת הדרכים היעילות ביותר ליצור שינו בתבנית של המציאות שלנו
היא לבנות באופן מדויק את התבנית העתידית הרצויה,
לייצר בה כמה שיותר מימדים וטריגרים חושיים,
לחוות את זה כחויה הוליסטית ואפילו כמעט הולוגראמית הייתי אומרת.

בתהליך טיפולי אתמול, יצרנו מטופלת ואני, את התמונה הרצויה לה.
אתם יודעים? התמונה הרצויה זה לא איזה משחק כזה בנדמה לי.
תמונת המציאות הרצויה, חייבת להיות בתואם SYNCHRONICITY
עם מרכזי המידע השונים והמגוונים שיש לנו.
תמונת המציאות הרצויה היא למעשה בחירה עמוקה
בחירה של "מי אני רוצה להיות"-ולא  של "מה אני רוצה שיהיה"

בשלב מסוים, שיקפתי לה את בחירתה.
אני מאוד אוהבת "להציג".להכנס לדמות מסוימת.
אז זה מה שעשיתי.
היום בשיחת טלפון היא אמרה לי-שהדבר הכי חזק ומשמעותי
שהיא זוכרת ולוקחת איתה, זו "התנועה הזאת שעשית עם היד לאורך הגוף.."
ג'סטות-תנועות מסוימות, שפת הגוף, היא שפה מאוד חזקה!
אלה הם למעשה קודים, שבתוכם מקופל סיפור שלם. אינפורמציה עשירה.
וכאשר אנחנו מתרגמים את הסיפור לתנועת גוף ספציפית שתואמת את התמונה
קורים שני דברים ניפלאים.
1-אנחנו יוצרים עיגון. ANCHORING. החויה, הסיפור, התמונה וכו-
מקבלים עיגון בגוף, הוא הופך להיות שותף ו"צחזיק" את החויה ברמה הפיסית.
2-אנחנו מיצרים כאמור קוד-שבו מקופלת כל האינפורמציה,
ומעתה-בכל פעם שנעשה את התנועה הזאת בצורה מודעת?
זה יהדהד בגוף שלנו, עם כל המשמעויות המקופלות שם.
כל מה שקודד בתוך תנועת הגוף-יצוף ויהיה נוכח
כשנשעה את התנועה הזאת.

זוהי אחת הצורות הפשוטות והיעילות ביותר שנוכל לאמץ
כדי לקדם את בחירותינו.
בפשטות. ביעילות. באלגנטיות.
בצורה תומכת ומאפשרת.
תנסו.

יש לכם סיטואציה שמעוררת בכם מתח?
תפריט לתהליך שחרור מושלם.

תהליך ממוקד מטרה, יעיל, קצר ומושלם!! תרשו לי לומר, שהגדרתי היום תוך כדי סשן בקליניקה. וזה מה שאני הכי אוהבת. לגדול ולהתפתח תוך כדי הדרך, מתוך רצון למצוא את מה שנכון בול למי שיושבת מולי. אז הנה התהליך האשה המקסימה שישבה מולי היום, החלה לספר את "הסיפור שלה" , ומה הקושי שלה בחיים וכו. לאחר זמן מה, הבנתי שהיא למעשה חווה מין חויה חסרת גבולות כמו כל עולם הרגש הוא מין סלט אחד ענק, שבו הכל מתערבב עם הכל כמו שלמשל, קשה לה לזהות את הרגש שהיא חווה במצב מסוים אבל היא למעשה המון פעמים-התפרצות וולקנית.. אין הפרדה של דברים ולמעשה זאת חויה סימביוטית על כל חולשותיה. הרגשתי מתוך הנחיה גבוהה, (תודה לך בורא עולם) שמה שהכי חשוב כרגע לעשות זה לתת לה כלים לעצור מידי פעם ולעשות סדר. להגדיר דברים, לאפיין אותם, לתת להם כלי-מיכל, ולראות אותם בפרופורציה הנכונה במרחב הפנימי שלה. הכנה:

1-הגדירו את הסיטואציה שאיתה אתם רוצים עכשיו לעבוד. כלומר-בודדו אותה מתוך המרחב העמוס באותו רגע.

2-ראו את הסרט של הארוע. בתמונות!!

3-עיצרו את הסרט בתמונה הכי מלחיצה, מפעילה, מבאסת וכו.

4-שאלו את עצמכם-מה קורה לכם בגוף כשאתם רואים את התמונה הזאת?

5-איך אתם יודעים שזה שם? נגיד, בלב? או בראש? כי מה אתם חשים שם?

6-איזה רגש נמצא שם מתחת? מתחת לתחושה הזאת במקום הזה?

7-כמה זה חזק עכשיו !!! בסולם מ 0 -10?

עכשיו יש לכם למעשה כמה נתונים.

התמונה. המקום שמופעל בגוף והתחושה . כמו מה זה? לחץ? מערבולת? סכינים? גוש חונק וכו.. הרגש. מקומו על הסולם.

טפינג: בנקודת הקראטה, משפט הפתיחה, כמו תמיד, 3 פעמים בוריאציות קלות משפט שמטרתו לומר " אפע"פ ש-----(דוגמא: אני רואה את עצמי בחלון, מסתכלת למטה ולא רואה את האוטו, | וזה עושה לי פטישים בראש, אני מרגישה כעס, ) אני רוצה לקבל ולאהוב אותי ללא תנאי, (או בכבוד, בסבלנות,וכו)

אחכ עוברים מנקודה לנקודה ומשמיעים בקול את אחד מהמרכיבים שמצאתם (תמונה, מה זה עושה לי, איזה רגש וכו) לא חשוב הסדר. איך שבא לכם.

אחרי סיבוב שלם, לוקחים נשימה רכה. נחים רגע ובודקים מה המצב עכשיו .

בדיקה. כשאתם רואים את אותה תמונה בדיוק!!!!!!!!!!!!! כמו קודם. כמה זה על הסולם?

סיבוב שני. נק. הקראטה X 3 פעמים- למרות ש ...................................................... אני מזכירה לעצמי שזה רק חלק!!! זה רק חלק בי שכועס, לא כל כולי ואני מקבלת אותי באופן עמוק ומלא.

טפינג על כל הנקודות. יש בי חלק כועס. זה לא כל כולי. זה רק חלק. וכו, עד לסיום סיבוב שלם.

שוב, נשימה רכה. מנוחה לרגע-והערכה מחדש של עוצמת התגובה שלכם ברגע זה-לאותה התמונה!!!

צפו להפתעה אדירה!!!!

אשמח לשיתופים! מה חויתם? מה השתנה? האם עלו תובנות חדשות וכו.

THE GIFT  -המתנה 

סילביה הרטמן SILVIA HARTMANN (לחצו פה לקישור לדף הFB שלה)

סילביה הרטמן היא אחת מהדמויות היותר צבעוניות, ויש שיגידו פרועות, בעולם ה EFT.
אני עוקבת אחריה כבר למעלה מ 16 שנה ומרותקת לעבודה שלה.
היא ככ יצירתית, רב תחומית וחסרת פחד וגבולות.
הטכניקה הזאת, שנקראת "המתנה" היא טכניקה שפגשתי בעבר
ואף תירגלתי והשתמשתי בה לא מעט פעמים.
אבל שכחתי ממנה לגמרי.
והנה היום היא הופיעה.
המתנה.

אז הנה עיקרי הדברים, בקיצור נמרץ.

זהו תהליך שבו אנחנו מעניקים מתנה למישהו אחר
שאנחנו בוחרים להעניק לו את המתנה.
תהליך שנעשה במעין דמיון מודרך
ומשלב את נושא הכוונה INTENTION  והדימוי -הסימבול.

איך זה עובד ומה בדיוק קורה-זה "מיסתורי".
אבל זה בהחלט נוגע בעולם של ההילינג HEALING בצורה כזו או אחרת.

וככה הוא התהליך:

1-חישבו על מישהו שאתם רוצים להעניק לו את המתנה.
2-עצמו עיניים. הרגישו בליבכם איזו מתנה הייתם רוצים להעניק לו.
3-ראו סמל, סימבול שיהא ה"מיכל" של המתנה הזו שלכם.
4-ראו את עצמכם מעניקים לו את המתנה.
5-שחררו כל אחיזה מרגע זה-בתוצאה (תוספת שלי)

למשל:
אני רוצה עכשיו להעניק לבן שלי את מתנת הריפוי וההקלה לצואר התפוס שלו.
חושבת על דימוי, סימבול. רואה בעיני רוחי
 כף יד חמה, רכה, מנחמת שנוגעת בצוארו.
עוצמת את עיני.
רואה איך אני למעשה מגישה לו את כף היד שלי, והוא לוקח אותה ומניח על צוארו התפוס.
וואוו.. הוצפתי גל של אנרגית אהבה.

למשל-
חושבת מה אני רוצה להעניק לחברה שלי?
עולה בי "מתנת המיקוד".
רואה דימוי של מצפן. לא שואלת למה וכמה. מקבלת את מה שעלה.
עוטפת את המצפן בעיני רוחי בעטיפה מוזהבת.
אורה בעיני רוחי איך אני נותנלת לה אותו.

משחררת אחיזה-מעורבות או רצון לשלוט בתוצאות.
זהו. תהליך מקסים, פשוט וממלא באהבה.
אם התנסיתם בזה-אשמח לקבל מכם שיתופים. תודה רבה!

ATLAS OF EMOTIONS

 אטלס 5 יבשות של אקמן:5 הרגשות המרכזיים המרכיבים את אטלס אישיותינו.

גאוני!! פשוט גאוני בצורה מרגשת.
המחקר והעבודה הזו נעשו בהשראת סידרת שיחות
 שערך פול אקמן על הדלאי למה.

(לחצו פה)המסע הזה תורגם למסע ויזואלי שמאוד ריגש אותי בפשטות הגאונית שלו

כל עיגול מסמל יבשת.
יבשת של רגש -חויה שאנו מכירים.
אבל מה שניתן לראות שם בצורה גראפית ויזואלית,
זה את תת-החויות או הרגשות למיניהם.
למשל-ניקח את רגש הפחד.
אנחנו מפחדים ממה שמרגיש לנו כמסוכן.
אם תמשכו את העבר לצד הימני של המסך יתגלה טור ה "תוכן"
למשל מצבים-או דרגות שפחד.
יש דרגות שמתוארות שם מהקל אל הכבד.
אחכ תאור של תוצאות החויות הרגשיות האלה של פחד:
המנעות, קפאון, היסוס, השתהות על משהו, כמו חפירה כזאת RUMINATE
צעקה, צרחה, נסיגה אל תוך עצמנו, דאגה.
ועוד עולם שלם מסודר בצורה נפלאה.
אז אתם מוזמנים לסייר שם ..
אלפי תודות ל"בעלי" הרעיון הזה.
תהנו.

מה הקשר בין גיל שנתיים לגיל ההתבגרות??
בשנות התפתחותם של ילדי שיחיו, קראתי כמובן כמו כל אמא-
ספרים, מאמרים וכו, כדי להבין את שלבי ההתפתחות שבהם הם היו נתונים.
ידעתי כבר אז שיש קשר הדוק בין גיל שנתיים,
 ה TERRIBLE TWOS וגיל ההתבגרות.
מה הבנתי אז?
שכמו שבגיל שנתיים הילד מגדיר את זהותו על ידי אמירת "לא"..
 לא רוצה, לא רוצה.. זוכרים??
כך גם בגיל ההתבגרות, אנחנו מגדירים אתזהותנו העצמית על ידי אמירת לא.
אני לא כמו ההורים שלי
או השכנים
או המדינה
או המורים וכו.
כי עדיין אין לנו הגדרת זהות ברורה,אלא רק חיפוש שלה.
היום למדתי משהו חדש לגבי הזיקה בין הגילאים האלה
וחשבתי שנכון לתרגם את המאמר הזה.
התרגום הוא תרגום חופשי ,
בסוגריים מופיעות הערות שלי  שלידם מסומנים ראשי התיבות של שמי א.ו)
זהו תרגום מאמר שמתאר את מחקריה של חוקרת המח TARA SWART

​יכולת המח שלנו לעבד אינפורמציה ולהיות מתואם איתה (אדפטאציה)
תלויה במספר גורמים , כולל גנים, תזונה וחויות חיים.

חויות אלה הן בעלות השפעה מרובה על המח שלנו
 בעיקר בתקופות מסוימות בחיים-בהן השריר החשוב ביותר שלנו
 עובר שיוניים פיזיולוגיים, כימיים ותיפקודיים .

​על פי מחקריה של TARA SWART חוקרת מח ומרצה בכירה ב MIT​

 גיל שנתיים, התקופה הידועה כ TERRIBLE 2 ותקופת גיל ההתבגרות,
(שעד היום בהחלט עשו ביניהם הקבלה פסיכולוגית א.ו.)

הן התקופות היותר רגישות ומושפעות מטראומות.

שינויים מוחיים בתקופות האלה יכולים לגרום לשינויים בתפקוד המח,
ואף יכולים ליצור שינוי בתצורת-ביטוי גנטי.

"גיל שנתיים האיום"

במהלך השנתיים הראשונות לחיים, המח מתפתח בקצב מהיר.

בשנה השניה לחיים, קרוה דבר חשוב-תינוקות מתחילמתחילים לדבר
אנחנו בהתחלה מתחילים להבין דיבור-ואח"כ-לחקות אותו.

סווארט-שמנהלת מחקר מתמשך על המח ועל השפעתו
 על "איך אנחנו הופכים למנהיגים"-
אומרת שבתקופה זו , בה אנחנו גם מתחילים ללכת,
נוספת  פעילות ענקית של התפתחות.

ללמוד ולהבין שפה חדשה-
היא פעילות המאלצת את המח לתפקד בצורות חדשות,
מחברת נוירונים ויוצרת נתיבים חדשים במח.
(בגלל זה, לימוד שפה חדשה היא פעילות סופר מחדשת, מפעילה ומאתגרת את המח ומומלצת מאוד לאנשים בגיל המעבר והלאה. א.ו.)

זהו תהליך מעייף מבחינה מנטלית-
זו הסיבה שלעיתים לימוד שפה חדשה
או נגינה על כלי מוסיקאלי-גורמים לתחושת עייפות.

עם כל כך הרבה פעילות ושינויים שקורים במח בתקופה הזאת-
טראומה רגשית או פיזיולוגית, עלולה בפוטנציה,
לגרום להפרעה רבת משמעות בהתפתחות הנוירולוגית.

אפילו אם לא יהיו לנו שום זכרונות מהארוע הזה,
הוא עלול לגרום לחסך משמעותי מתמשך בתפקוד הקוגניטיבי או ההתנהגותי שלנו.
אומרת סווארט.
חלק מהתאוריה של סווארט מתבסס על מחקרים והתבוננות ב כ 100 אלף!!! ילדים בתי יתומים ברומניה של שנות ה 80-90.

הילדים האלה הוחזקו בתנאים פיזיים סבירים וטובים
אך ההשפעה של הטראומה הרגשית-נתנה אותותיה לאורך עשרות שנים מאז.

 אבל

נמצאו ליקויים בתפקוד המערכת הלימבית המוחית-האחראית על עיבוד רגשות.

בקיצור-ישנה חשיבות מכרעת לקשר פיזי, חיבוק, מבט של עין בעין, דיבור, קשר.

ולכן-ילדים שאומצו לפני גיל שנתיים,
יכולים לחוות את השיפור הכי משמעותי בתיפקודי המח והמערכת הריגשית.

שנות גיל ההתבגרות.

בגיל זה המח כבר הגיע למשקלו הבוגר ( כ 3 פאונד)

והוא מתחיל לנפות קשרים "שבירים" ומסלולים עצביים שאינם בשימוש.

התהליך דומה למה שקורה בגינון-
גוזמים ענפים יבשים כדי לעודד צמיחה של חדשים.

בתקופה זו-האונה המוחית הפרונטלית,
 בעיקר קליפת המח הקדם חזיתית prefrontal cortex

חווים התרחבות של הפעילות ולראשונה-המח מסוגל להשוואה ואנאליזה של מספר נתונים ומשוגים מורכבים בבת אחת.

כמו התינוק שלומד לדבר-

תקופה זו מאופינת בצורך לפתח מיומנויות תקשורת מתקדמות וכן בגרות ריגשית.

מתבגרים הופכים לראשונה מעורבים
בתפיסות פוליטיות וקשרים חברתיים נירחבים.
זה מאוד מתוחכם, אומרת סווארט וזו אחת הסיבות לכך,
שמתבגרים זקוקים להרבה שעות שינה.
(לא שהם באמת ישנים.. א.ו.)

המחקרים של סוורט חוברים למחקרים נוספים
 ומאז שטכנולוגית ה MRI זמינה-נחוותה קפיצת דרך בהבנת תפקודי המח.

מה שנהיה ברור יותר ויותר זו החשיבות של:

יציבות ותחושת בטחון בהתפתחות האנושית
ושיציבות כזאת-קשורה לתפקודים הקוגניטיביים שלנו
ובזמנים הרגישים האלה שתוארו לעיל
(גיל שנתיים וגיל ההתבגרות)
עלולה טראומה ריגשית או פיזית
לחבל בפעילות המשולבת והמתוחכמת של המח שלנו.

לרב לא נבין את משמעות והשפעת הארוע הטאומטי עלינו,
אלא רק לאחר שנים רבות שבהן נגלה איך הוא השפיע עלינו לאורך הדרך.

                                                  סוף

התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר זה. הוא שופך אור חשוב מבחינתי, בהבנה
של חשיבות התקופות האלה.

אני מזמינה אתכם לעשות צעד חשוב!! ולהצטרף ברגע זה

למשדר מיוחד בנושא טראומה שבו אנחה אתכם צעד אחר צעד
כיצד לשחרר טראומת עבר, בעיקר הפעם-מגיל ההתבגרות.
תנו לעצמכם מתנה אמיתית לפני הפסח.
שחרור רגשי, תפקודי וקוגניטיבי מטראומת עבר.
אפשרו לעצמכם לחוות חופש אמיתי!!!

כל זה במחיר של 69 שח, מחיר מצחיק לכל הדעות,
אבל בואו נאמר שרציתי לסגור בשבילכם את הפינה הזאת של "המחיר".
יום שני ה 11 באפריל, 2016.

ההרשמה היא עד מוצש ה 9 באפריל.

כל הפרטים פה לפניכם.
אחכה לכם  באהבה ובהתרגשות.

מפחדים מהפחד?

פחד... איזה פחד זה פחד..
לכל אחד מאיתנו יש זכרון אחד לפחות-
 שבו חוית הפחד היא החזקה והנוכחת ביותר.
זה יכול להיות קשור לארוע דרמטי וגדול אך לא תמיד.
לפעמים די בצרוף של כמה וכמה נתונים שחוברים יחד-
כדי ליצור חוית פחד חזקה
חויה טראומטית.
כזו שמהדהדת , שנשארת עוצמתית בכל פעם שנפגוש בה בזכרוננו.
אנחנו חיים עם זה. לומדים להסתגל, להדחיק, להשלים, להאבק.
ישנן כל מיני טקטיקות של התמודדות  שאנחנו מפתחים.
תמיד ביצירתיות רבה.
תמיד מתוך כוונה לשמור על איזה איזון פנימי נעלם ,
 לא תמיד מודע, אך קיים כמצפן פנימי המכוון את הנפש לבחירותיה.
כמו ווייז פנימי שהיעד שלו הוא : בטחון.
תחושת בטחון.
ואנחנו ממציאים אינספור צורות ובחירות לא מודעות,
 כיצד לאפשר לעצמנו חויה של בטחון.
כשזה נוגע למיטענים כואבים מן העבר,
כל שיטות ההתמודדות -ההישרדותיות לרב,
הן פתרונות זמניים , נהדרים לזמנם-
אך החויות הכואבות ממשיכות לתת את אותותיהן.
חוית הפחד, כמו כל חויה ריגשית אחרת,
נירשמת בנו, במי שאנחנו-באינסוף צורות וביטויים.
החל מהלב שלנו שאותו אנחנו מזהים הכי חזק עם חויה ריגשית ,
בכל תא ותא בגופנו,
במוחנו , וגם במקביל במערכת האנרגטית שלנו.
אותה מערכת שעליה מבוססת הרפואה הסינית.
מערכת מסועפת של "צינורות" בלתי נראים לעין ואף לא ברנטגן, (בינתיים,)
אך נוכחותה ומשמעותה של המערכת הזאת ברורים ומקובלים כבר מזמן,
 הן בקרב הרפואה המערבית, ובין במחקרים מדעיים פאר אקסלנס,
שמוכיחים את קיומה ועוצמתה של המערכת האנרגטית.

נחזור לחוית הפחד.
כאמור כל חויה ריגשית נירשמת בנו בשלל צורות ובודאי במערכת האנרגטית.
ולכן-טכניקת ה EFT -EMOTIONAL FREEDOM TECNIQUE
שנמצאת בשימוש בעולם כולו מזה כ 25 שנה , על ידי מיליוני אנשים-
היא הטכניקה המשמעותית ביותר לפרוק-שחרור מטענים טראומטיים.
EFT- שבה משלבים מעין נקישות, תיפוף, טפינג
על נקודות ספציפיות בגוף, יוצרת אפקט שנקרא "דיקור ללא מחטים",
תוך כדי תהליכי שיחה מגוונים ועמוקים עד מאוד.
השילוב הזה יוצר שילוב מנצח.
שילוב שביחד עם מיומנויות המטפל, מאפשרים חויה עמוקה,
חויה משמעותית של שחרור, של הקלה, של בהירות,
של עומק, של בטחון ואופטימיות.
תהליכי ה EFT עובדים במיטבם, ככל שאנחנו ממוקדים  וספציפיים .

אם יש לכם זיכרון ברור של ארוע מפחיד,
ארוע שבו אתם נושאים זכרון חזק של פחד-
אני רוצה להציע לכם תהליך של מפגש טיפולי אחד בלבד.
מפגש בסקייפ-וכן, זה עובד מצוין!! ולא, לא צריך לדעת כלום לפני זה.
מפגש ממוקד, מדויק ויעיל של שחרור אותו זכרון ספציפי.

כאשר משחררים באופן עמוק זכרון ספציפי של פחד- חווים רווחה גדולה,
שינוי משמעותי בהבנות, בבחירות שעשינו ושנוכל לשנות עכשיו,
שינוי במערכת האנרגטית שנותן אותותיו על המערכת כולה.
חויה של יציאה לחופשי.

אם אתם מרגישים שזו מתנה שאתם רוצים לתת לעצמכם
פנו אלי עכשיו, למייל
weilerilana@gmail.com
טל: 0525450205

תהליך לקידום פיוס פנימי

ישנו תהליך נפלא ביותר, שקראתי לו תהליך לקידום פיוס פנימי.

האם שמתם לב פעם שפיוס ו PEACE נשמעים דומה?
אולי מפני שלתהליכים שנוגעים במהות -
יש הדהודים דומים בשפות שונות או במרחבים שונים..

אתן דוגמא אמיתית . מה זה אמיתית?
סיפור של תהליך שעברה מישהי בשבוע שעבר כחלק מתהליך המסע שלה אל עצמה.
(אגב-מהלך של טיפול בסקייפ!)
נקרא לה לצורך התאור-ניצה.
ניצה תארה תחושה של עצב לנוכח ההרגשה שהיא ניפרדת מחלק שלה,
חלק עצוב, מהורהר, מכונס בתוך עצמו.
חלק שהיא רצתה לשחרר או להטמיר כחלק מההתפתחות שלה.
(משהו עבדנו איתו בסשן הקודם).
אבל עדיין היתה חדה ואמיתית מספיק, כדי לזהות גם את העצב שעולה במקביל.
אני אוהבת את העצב הזה כשהוא עולה!!
הוא מספר לי סיפור חשוב.
הוא מספר לי קודם כל-שאכן קרה פה משהו משמעותי
שאכן קרה פה שינוי עמוק.
כי תחושת העצב שמלווה את ההפרדות ממשהו לא רצוי, היא לפעמים כמו אבל.
אבל של פרידה.
אבל שמספר לנו שאמנם -"אני שמחה לצעוד קדימה
 ולהשאיר את ההתנהגות-הדפוסים האלה מאחור"
אבל גם יש שם איזו תועלת, איזו איכות,
 שאני לא רוצה להפרד ממנה. 
שמביאה איתה תועלת. שהיא חשובה לי.
וכך למעשה נוצרת נקודת קונפליקט פנימית.
רוצה-אבל לא רוצה. זה טוב לי-אבל לא לגמרי.
וזהו שלב שבו אני בוחרת מארגז הכלים שלי- את הטכניקה לקידום פיוס פנימי.
בתהליך הזה אנחנו מקשיבים לשני הקולות. לשני החלקים.
בתהליך שהוא קצת כמו פסיכו-דרמה, אנחנו בונים את הדמות של כל חלק,
את מאפיניה,  את שפת הגוף שלה,  את לבושה.
לאחר מכן אנחנו יוצרים מפגש בין הדמויות
ומאפשרים השלמה ותמיכה של דמות העבר-בדמות-בחלק החדש.
נוצרת חויה של העצמה, של תמיכה פנימית שלי בעצמי,
של זיהוי המשאבים , של הכרה בהם ACKNOWLEDGMENT
של בחירה, של לקיחת אחריות על התהליך, של תחושת ריבונות פנימית
של אינטגרציה.
זה באמת מאוד מרגש ויצירתי.
הנה הסמס שקיבלתי מניצה יום לאחר התהליך.

השינויים הקטנים לכאורה הם הגדולים באמת.
אלה שאנחנו מצליחים להטמיע, להפנים, להפוך ל"טבע שני".
זוהי אחת הטכניקות שאלמד בסדנה למטפלים בשחרות.

משפחה טובה. מבט אחר על ההגדרה הזו

“I suspect we will not understand the rise in neuropsychiatric disorders or obesity, diabetes and metabolic disruptions generally without taking a multigenerational approach.”
"אני מעריך שלא נוכל להבין את התגברות ההפרעות הנוירופסיכיאטריות, השמנת יתר, סוכרת והפרעות מטאבוליות ללא 
תפיסה בינ-דורית"
מחקר חדש שנערך בבית הספר לרפואה אמורי EMORY שבאטלנטה מציע גישה די מהפכנית.
במחקר נראה שעכברים העבירו במטען גנטי את חוית הטראומה שלהם
שהיתה קשורה לפחד מריח הפריחה של עצי דובדבן.
חוקי הגניטקה הם חוקים די נוקשים, ובדרך כלל אני מקבלת אותם בערבון מוגבל.
ישנם המון אלמנטים פיסיולוגיים, מחלות למיניהן לא עלינו,
שיש להן פקטור גנטי משמעותי ביותר על פי כל כללי הרפואה האלופאטית.(מערבית).
תפיסה זו-מוציאה כמעט לגמרי את נושא המטען הריגשי או הביוגראפי מהתמונה.
אז ברור שישנם מטענים גנטיים,
אבל גם ברור שישנה משמעות קריטית למטענים הריגשיים של כל אדם ואדם.
זו הסיבה שבאותה משפחה,שבה לכל האחים יש אותו מטען גנטי-
יהיו אלה שיחלו במחלה מסוימת ואלה שלא.
לדוגמא- נוכחות גנטית של הפרעת קשב וריכוז:
ילד מסוים שההריון שלו היה מלווה במיטענים רגשיים מסוימים,
וגם יחווה חויות טראומטיות מסוימות שילחצו על כפתור ההפעלה, ויהוו טריגר
יהיה חשוף יותר למטענים הגנטיים האלה או האחרים.
זה נראה לי כבר ידוע ומובן לרב האנשים בעולם, או לפחות לאלה שעוסקים
בהקשרים ובחיבורים של גוף-נפש.
אבל!!!!!!!!
מסתמנת הבנה חדשה וחשובה באופן מרגש!!
מחקר חדש מוכיח שמטענים רגשיים שנצרבים במוחה של האם למשל
בזמן הריון-יעברו כחומר במטענים הגנטיים שהיא מעבירה לילדיה.
כלומר-אם חוותה אמא בזמן ההריון חויה טראומטית,
חוית פחד עמוק, אשמה או בושה או שאר הרגשות העמוקים-
זה יכול לעבור לעובר שלה.
לפעמים אנחנו תוהים.
מאיפה תינוק יכול לפתח אלרגיה-אם גורמיה הם רגשיים?
וזו כמובן דוגמא פשוטה..
לפעמים חרדה, פחדים ופוביות או בכלל כל מיני "בעיות"
בכלל נובעות מההורים שלנו.או מהסבים והסבתות..
ממטעני דורות שעברו והגיעו אלינו.
קונסטלציה משפחתית היא שיטה נפלאה לעסוק בנשואים האלה.
אבל גם בתהליכים אחרים-ניתן להעזר בהבנה המדהימה הזאת
כדי לשחרר מטעני עבר מהעבר הרחוק שלנו.
רחוק רחוק וקרוב קרוב.

מתנות-הרוח של EFT

"רוח הדברים.."
מושג שעלול להשמע ערטילאי.
אבל בעיני הוא לב הענין ואולי הענין הכי חשוב בכל דבר.
כי הרוח היא זו שמניעה, שמחיה, שצובעת בצבע כזה או אחר.
מימי ראשית לידתו של ה EFT, הכלי הפילאי הזה שנולד בזכות GARY CRAIG.
היתה תמיד רוח נדיבה ששרתה בכל, בזכות נתינתו הכל כך מיוחדת.
אני שמחה לשתף אתכם בלינק הזה שבו מלא!!!!!!מתנות בחינם לאוהבי ה EFT.

בעיקר הנחיה למתחילים!!!

אמנם באנגלית-אבל שווה!!

נשים יקרות

נשים יקרות. אמהות. אחיותי לחיים.
אני מתארת לעצמי שאת הדברים האלה פגשתן כבר
בכל מיני צורות מגוונות.
אבל מה שחדש פה-זו האנרגיה שלי
שאני מניחה פה עכשיו, הרגשות שבי-שהם לב הענין.
בעבודתי כמטפלת אני פוגשת נשים רבות:
מגוונות, צעירות ומבוגרות יותר,
וזכות גדולה היא לי.
אני פוגשת גם כאב כמובן, ועל זה אני רוצה לכתוב עכשיו.
"הייתי רוצה שאמא שלי תגיד לי שהיא אוהבת אותי
שאני מיוחדת בעיניה.
שהיא מעריכה את העזרה שלי"
ואני מוסיפה בליבי, אליה ואלי-
"שתגיד לי שהיא גאה בי.
שתגיד לי שהיא רואה את הקשיים שלי 

ואת המקומות שבהם אני צומחת

שתגיד לי שהיא שמחה בי"

והדמעות זולגות, חרישיות.

ואני חווה את זה לצידה גם כאמא וגם כבת.

אחיותי האהובות.

אני יודעת שכל אחת מכן, רוצה להיות האמא הכי טובה.

שאתן מודאי מביעות מילות הערכה לבנותיכן (ולבניכן גם כמובן)

שאתן אומרות שאתן אוהבות.

אבל כשאני פוגשת את הכאב החשוף של נשים שיושבות מולי,

אני יודעת שתמיד חסר שם, חסר וכואב.

ומטריד, ומעכיר.. שולח צללים לכל מיני פינות בלב ובנפש.

ואני חווה ומרגישה בכולי

כמה כל רגע, כל מבט, כל יד שמונחת, כל עין שרואה

הם הרגעים הכי משמעותיים בחיינו.

בחיי בנותינו.

ולנו ביחד.

אימרו להן, עוד ועוד,

כמה אתן אוהבות אותן. בכוונה. ברגש חם. במילים טובות.

רפאו במילותיכן, אותן ואתכן

ואת העולם כולו.

שלכן באהבה

אילנה